דרמטולוגיה

הרפואה בראי ההיסטוריה: אריסטוטלס, מתוך jc 427 חינם-לכולם!!






אריסטו –  שמו המלאאריסטוטלס. הוריו, כאשר באו לבחור שם לבנם ביום השביעי לחייו,   שרתה עליהם רוח הנבואה. הם קראו לו בשמו “אריסטוטלס” – שמשמעו “שיא השלמות” ואכן אריסטו נחשב כמדען הגדול בכל הזמנים.

אריסטו נולד במאה הרביעית לפני הספירה, כאשר היפוקרטס,  מיסד הרפואה המודרנית, כבר היה אדם זקן. אביו של אריסטו רופא היה, וסביר להניח ששמו של היפוקרטס עלה בשיחות, בבית משפחתו של אריסטו. אריסטו תלמידו של הפילוסוף המפורסם אפלטון. אריסטו עסק בפילוסופיה, בביולוגיה ובאסטרונומיה. באותם ימים תחומי המדע לא היו מוגדרים כפי שהם היום,  ואריסטו נהנה ממגוון הידע האנושי שהיה בזמנו. לאריסטו מספר תצפיות רפואיות, בעיקר בתחומי האמבריולוגיה, האנטומיה והביולוגיה. בין תלמידיו המפורסמים, המצביא הגדול ששינה את פני העולם אלכסנדר הגדול, אלכסנדר מוקדון.

בספרו “ספר תולדות החיות” נמצא תיאור מאלף של לידת תינוק. אריסטו מתמקד ב “קשירת חבל הטבור”. הוא כותב “הרי זה בתחום עבודת האחות. ערנות תכונה חיונית במיילדת, כי היא חייבת להגיב בזריזות בכל שלבי הלידה. עליה לעזור כאשר הלידה מסתבכת, לטפל במצבי חירום  ולהיות מומחית בסודות קשירת חבל הטבור”. הוא ממשיך בתיאור  שיטת הטיפול בחבל הטבור “מיד עם צאת השליה מגוף האם” הוא אומר “על המיילדת לקחת חוט של צמר ולקשור את חבל הטבור. אחר כך על המיילדת לחתוך את החבל. אם הקשר של החוט נפתח, התינוק ימות מדימום”.

ולזה מוסיף אריסטו הערות לגבי יציאת המקוניום: “מיד אחרי הלידה”, כותב אריסטו ” התינוק בוכה ומכניס את ידו אל פיו. לפעמים הוא מטיל צואה מיד אחרי לידתו, ולפעמים מאוחר יותר”.  והנה תצפית חשובה: ”אך תמיד הוא מטיל צואה ב 24 השעות הראשונות”.

כיום אנחנו מסמנים בגיליון היילוד את זמן יציאת מקוניום הראשונה. באם זו לא תתרחש ביממה הראשונה, יש לחשוד במחלת הירשפרונג.

“הנשים קוראות ליציאה הראשונה בשם מקוניום” ממשיך אריסטו “משקל  המקוניום הראשון יחסית גדול. צבעו כצבע הדם או אפילו דומה לזפת. אך מכאן והלאה  צבעו משתנה במהירות ודומה ליציאות הרגילות לשבועות הראשונים”.

אריסטו מוסיף תצפית מפתיעה: “בארבעים הימים הראשונים לחייהם, תינוקות אינם צוחקים ואינם בוכים בשעות הערנות אך בלילה לפעמים צוחקים ולפעמים בוכים. בתחילה הם ישנים רוב הזמן אך באופן הדרגתי שעות הערנות הולכות ומתארכות”. כמה זה דומה למה שכתבנו לא מזמן על הרגלי שינה בינקות.

“ברור שהם חולמים” קובע אריסטו “אך יעבור עוד זמן רב עד שיזכרו את חלומותיהם”.

ד”ר ספוק המנוח, הזכור לברכה, בספרו על גידול ילדים  מתאר תינוק המחייך בשעת שנתו ומציין שהוא משוכנע שבאותו רגע התינוק חלם על ארוחתו הבאה. מי מאתנו לא צ?פ?ה על פני תינוק המחייך בזמן השינה, ותהה, מה עובר במוחו של התינוק ברגע זה?

לאישיותו המקסימה של אריסטו מגיעה לפחות עוד כתבה אחת במסגרת “הרפואה בראי ההיסטוריה” .

             

                 


0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה