רגישות לאור מוגדרת כפריחה חדשה או החמרה בפריחה, כוויית שמש חריגה או הופעת גרד או עיקצוץ לאחר חשיפה לשמש או למקור אור מלאכותי. הפרעה זו הינה נפוצה, וכפי הנראה, נמצאת בכל הגזעים והקבוצות האתניות. אך הימצאותה של הפרעה זו באוכלסיה, לא נמדדה עד כה. הביטוי הנפוץ ביותר של רגישות לאור הוא פריחה פולימורפית המופיעה ב-90% מהמקרים. כאשר נמדדה הימצאותה של הפריחה הפולימורפית , בקבוצות קטנות, נמצא ששיעור זה נע בין 5% ל21% במקומות שונים בעולם.

קיימים הבדלים ניכרים ברמת הרגישות לאור, ויש בהם מופיעה התגובה לאחר חשיפה של דקות אחדות, ויש הנחשפים זמן ממושך עד להופעת הפריחה. הלוקים בצורה הבינונית או הקלה, ממעטים לפנות לרופא בשל הפרעה זאת. למרות שהרגישות נשנת לאורך שנים רבות ברוב הלוקים בה. סוגים אחרים של רגישות לאור גורמים למגבלה קשה יותר ולכן מביאים את הלוקים בה לפנות לקבלת סיוע רפואי.

באבחנה המבדלת, מצבים נוספים המופיעים לאחר חשיפה לשמש, כמו עקיצות חרקים, המופיעות באיזורים חשופים, אך אופייניות בצורתן, קונטקט דרמטיטיס (contact dermatitis) מצמחים בה הפריחה א-סימטרית וממוקמת באיזור המגע, וכמובן, אקזמה (eczema) הנגרמת ממסנני קרינה, ואלרגנים (allergens) המצויים באויר.

ובאשר לתגובות המופיעות באופן ברור לאחר חשיפה לשמש או למנורות שיזוף, יש להבחין בין מצב חד וכרוני. במצבים חדים, התגובה מופיעה לאחר החשיפה נמשכת שעות ימים או שבועות וחולפת בין גירוי לגירוי. בתגובה הכרונית, התופעה נמשכת במהלך כל הקיץ או לאורך כל השנה. וחומרת התגובה לא בהכרח קשורה למידת החשיפה.

הנפוצה בין תגובות הרגישות לאור החדות היא הפריחה הפולימורפית, גורמים נוספים הם לופוס (lupus) ותגובה לתרופות.

פריחה פולימורפית, מופיעה עד גיל 30, ומופיעה בנשים בתדירות גבוהה פי שלושה מאשר בגברים, הפריחה מופיעה שעות עד מספר ימים לאחר החשיפה, ונמשכת ימים עד שבועות. במקרים מסוימים, נדרשת חשיפה חוזרת כדי להביא לתגובה. בד”כ הפריחה מופיעה בסתיו ופוחתת עד סוף הקיץ. יוצאים מהכלל הם הצורות הקשות המופיעות כל השנה, וחשיפה לשמש בחורף כמו בטיול לאיזור אקלים שונה. הפריחה מופיעה בדרך כלל בצורת V באיזור הצווארון, על הזרועות ועל הרגליים. אך, בכפות הידיים ובפנים החשופים לשמש כל השנה, לא מופיעה בד”כ, הפריחה. הגורם הנפוץ לפריחה הוא קרינת ה-UVA, Ultra Violet A, ולעיתים נדירות הרגישות היא לקרינת ה-UVB, או לקרינה מעורבת.

מאפייני הפריחה, שונים מאדם לאדם, אך בד”כ הפריחה חוזרת, בצורה דומה. הפריחה הנפוצה ביותר מופיעה כפפולות (Papule) אדמוניות עם או בלי שלפוחיות. בין הנגעים השונים, נמצא עור תקין, אך במקרים קשים הפריחה מתפשטת ויוצרת רבדים. לעיתים נדירת מופיעה הפריחה כעקיצות חרק, בולות (Bulla) או אקזמה. ברוב המקרים מופיע עם הפריחה גרד ניכר.

את רוב מקרי הפריחה הזאת ניתן לאבחן, על סמך האנמנזה בלבד. אך מומלץ גם, לבדוק את הפריחה. לשם כך, יש להדריך את החולה לחשוף אזור בעור לשמש, למשך זמן מספיק כדי לגרום לפריחה, לפני הגיעו לביקור אצל הרופא. ניתן להיעזר בביופסיית עור במקרים שאינם נראים כפריחה הקלאסית, אך יש לזכור שתוצאות ביופסיה זו אינה ודאית. בחולים עם תסמינים מערכתיים, או היסטוריה מתאימה או פריחה לא טיפוסית, יש להמשיך ולבדוק כדי לשלול את האפשרות של מחלת הלופוס.

הטיפול העיקרי במצב פריחה פולימורפית כתגובה לחשיפה לאור, הוא בעיקרו, מניעה המושגת ע”י: הימנעות מחשיפה לשמש, הגנת העור ע”י בגדים מאריגים צפופים וכובע, ולבסוף, שימוש במסנן קרינה. אמצעים אלו ימנעו את הופעת הפריחה ברוב החולים.

קיימת שיטה לטיפול המיועדת לאלו בהם מופיעה התגובה לאחר חשיפה קצרה מאוד, בשיטה זו מרגילים את העור, למנות קרינה גם במהלך החורף, ודואגים לחשוף את העור לשמש פעם בשבוע למשך כשעה.

פריחה פולימורפית חדה, נרפאת בקלות ע”י טיפול במשחות סטרואידליות, ומקרים קשים מטופלים ע”י פרדניזון במינון 30 מ”ג למשך שבוע.

בלופוס, אופייני הוא, שחשיפה לשמש, גורמת לפריחה. פריחה זו הינה בד”כ כרונית, ומופיעה לעיתים קרובות בצורת פרפר, Malar Rash, לרוב, נלווים גם סימנים מערכתיים כמו דלקת מפרקים. בשל מאפיינים מובהקים אלו, ניתן לרוב להבחין בין לופוס לבין פריחה פולימורפית. אולם קיים תת סוג של לופוס הנקרא Sub acute cutaneus lupus erythematous, בו קיימת רגישות לאור לפרקים, אז ההבדלה בין המצבים קשה יותר. ההבדל הוא שבוריאנט (Variant)לופוס זה, הפריחה ממושכת יותר, הנגעים טבעתיים ויוצרים מעגלים רבים בצורה הדומה לזאת בפסוריאזיס (Psoriazis). וכאב מפרקים או דלקת מפרקים נלווית במקרים רבים. הצעד הראשון באבחנת מחלה זאת, הוא ביופסיית עור אשר בד”כ הינה אבחנתית. בדיקות סרולוגיות כמו נוגדנים מסוג Anti DNA ו- Anti Ro, חיוביות ב-70% מהמקרים. הטיפול במחלה זו הוא בסטרואידים פומיים או בתרופות כנגד מלריה המשמשות לטיפול בלופוס. גם כאן מומלצת המנעות מחשיפה לשמש.

ברגישות לשמש מטיפול בתרופות, הפריחה מופיעה ככווית שמש קשה מהצפוי, וקשורה לנטילה תרופה הידועה כגורמת לכך בעת החשיפה או ביומיים שקדמו לכך. הפריחה מופיעה תוך שעות עד ימים, נמשכת ימים עד שבועות, הינה תלוית מנה, ונפוצה יותר בחשיפה למינון גבוה של תרופה או קרינת שמש. תגובה זו נפוצה יותר בבעלי עור בהיר. מנגנון הפריחה קשור לתגובה ישירה  בין השפעת קרינת הUVA על העור, והתרופה או תוצר פירוק שלה.

תרופות רבות נחשדו בעבר כגורמות לרגישות לאור, אך העיקריות המוכחות כיום הן פלורוקוינולונים (Fluoro quinolones), חומצה נלידיקסית (nalidixic), דוקסיציקלין (Doxycycline), N-SAID (א?ן ס?ייד), נוגדי דיכאון טריציקלים (Tri cyclic), אמיודארון (Amiodarone), תיאזידים (thiazide) וקווינידין (Quinidine). מבין אלו הפלורו-קווינולונים הם הגורמים לתגובה החזקה ביותר. מספר תרופות שנחשדו בעבר כגורמות לרגישות לאור, כמו מינוציקלין (Minocycline), טטרה-ציקלין (Tetra Cycline), והסולפון-אמידים (Sulfon amides), הוכחו במחקרים גדולים שלא ככאלה או כגורמים לתגובה קלה מאוד.

בכל מקרה, גם ברגישות לאור כתוצאה מתרופות, מומלץ שימוש במסנני קרינה ואם ניתן, נטילת התרופה עם רדת החשיכה.

הרגישות לאור הכרונית, הינה נדירה בהרבה, גם כאן, הימצאות המחלה אינה ידועה. בד”כ הפריחה הכרונית נמשכת לאורך כל השנה, וברוב המקרים אינה מאובחנת, כי הלוקים בה לא מודעים לקשר בינה לבין חשיפה לאור. לעיתים האבחנה מתבצעת כאשר חושפים בבדיקה את הגוף כולו ומגלים שהפריחה מוגבלת לאיזורים החשופים לשמש בלבד.

מספר מצבים גורמים לרגישות כרונית לאור, ביניהם דרמטיטיס אקטינית (Actinic Dermatitis) כרונית, המופיעה בגברים מעל גיל 60, כפריחה מגרדת מאוד, נוקשה, שעברה ליכיניפקציה (Licehenification), המערבת את כל האזורים החשופים לשמש. מצבים נוספים הם Actinic Prurigo, אקזמה אטופית (Atopic eczema) המוחרפת בשמש, Porphyria Cutanea Tarda, לופוס ודרמטומיוזיטיס. האבחנה מתבצעת בד”כ ע”י ביופסיה ולאחריה, אם נדרש, חשיפת תגר לקרינה, במרכזים רפואיים המתמחים בכך.

כאמור, הימצאות המצבים החדים והכרוניים הקשורים לרגישות לאור, אינה ידועה. גם הטיפול ברוב המצבים הללו, לא הוכח במקרים אקראיים ומבוקרים.

ברוב המקרים ובוודאי במצב הנפוץ ביותר של רגישות לאור, הוא הפריחה הפולימורפית, הטיפול העיקרי הוא מניעה מחשיפה לשמש. בחלקם של המצבים השונים קיימים גם טיפולים ספציפיים כפי שתוארו לעיל. ולעיתים, טיפול להפחתת הרגישות באמצעות חשיפה קבועה לאור בעונת החורף, מונע את חזרת המחלה בקיץ.

למאמר

Photosensitivity (warwick L. Morisson, M.D.)

 NEJM 2004;350:1111-7