קיימת מחלוקת אודות השיטה העדיפה להשראה ניסויית של פריחה פולימורפית בתגובה לאור (PLE).
מטרת החוקרים היתה לסקור מאמרים הנוגעים לאינדוקציה של PLE ולתכנן פרוטוקול קרינת UV שישפר את שיעור ההצלחה תוך שימוש במינון רלוונטי מבחינה רפואית של קרינה המדמה קרינת שמש המצוייה בסביבה (SSR).
במסגרת הסקירה נבדקו כל המאמרים שפורסמו מאז שנת 1980 ועוסקים בגירוי ניסויי להופעת PLE. גירוי של פגעים על- ידי אור נלמד ב-25 חולי PLE. במהלך המחקר נקבע המינון המינימלי של קרינת SSR הדרוש להופעת אדמומיות (MED) במשך 24 שעות. לאחר מכן, נבחרו 6 אתרים סמוכים בעלי שטח של 4*4 ס”מ המצויים באזורי עור שהושפעו או שלא הושפעו קודם לכן לחשיפה בערכים של 0.25, 0.5, 0.75, 1.0, 1.25, 1.5 MED של SSR למשך 3-4 הימים העוקבים. תקופת הניסויים נמשכה בין סתיו לאביב והם נערכו בלונדון.
התוצאות נמדדו והוערכו על-פי הקשר בין גירוי להופעת PLE לבין נתוני החשיפה הביולוגיים והפיזיקליים.
מתוך הסקירה עולה כי חשיפות חוזרות לקרינת UV-A יעילה מוצלחות יותר מחשיפה חד פעמית לקרינת UV-B. גירוי על-ידי אור של PLE הצליח ב-68% מהחולים אחרי 2-3 חשיפות SSR שלא היו בהכרח מעוררות אדמומיות. לא נמצא הבדל בשיעור ההצלחה בין אזורי עור שהושפעו בעבר לבין אזורי עור שלא הושפעו בעבר. החוקרים מסיקים כי סביר יותר שהשראת PLE תצליח תוך שימוש בחיקוי הגורמים הטבעיים של המחלה.
Arch Dermatol. 2004;140:286-292.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!