מאת עפרה מהודר Msc
מכבי טבעי
בתגובה למאמרו של יששכר עשת “איך לחיות בשלום עם הרפואה המשלימה?”, אני מבקשת להביא כאן סקירה של מאמרו של דיוויד אייזנברג בנושא: ייעוץ רפואי למטופלים המבקשים להיעזר בשיטות טיפול משלימות. פרופ’ אייזנברג מהפקולטה לרפואה של אוניברסיטת הרווארד הוא מראשוני הרופאים שהחלו לחקור באופן מדעי את הרפואה המשלימה וממובילי התחום עד היום. המאמר פורסם ב- Annals of Internal Medicine ב- 1997, אולם המלצותיו תקפות בהחלט גם היום.
פרופ’ אייזנברג מציג לרופאים גישה של ייעוץ “צעד אחרי צעד” לגבי מטופלים המעוניינים לפנות לשיטות של רפואה משלימה. הוא מדגים עם מטופל הסובל מהתקפים של כאב גב תחתון.
בקש מהמטופל לזהות את הסימפטום העיקרי.
הדרך את המטופל ברישום יומן סימפטומים. עליו לדרג את עוצמת הכאב מ-0 עד 10. יומן זה יסייע להעריך רמת בסיס של הכאב והשפעה של הטיפול המשלים בהמשך.
דון עם המטופל בהעדפותיו ובציפיותיו מהטיפול. לעתים המטופל יביא אנקדוטה מחבר או מקרוב משפחה. לפעמים הדיון יתמקד בסיבות שבגללן המטופל מעדיף טיפול משלים או רוצה להימנע מטיפול קונבנציונלי.
סקור סוגיות של בטיחות הטיפול. זוהי חובתו המקצועית של הרופא לנטר טיפולים שהם רעילים או בעלי פוטנציאל רעילות. יש להדגיש לפני המטופל ש”טבעי” אין פירושו בהכרח ”בטוח”. טיפולים בעלי פוטנציאל נזק נמוך הם: הומאופתיה, רוב צורות העיסוי, דמיון מודרך, הילינג ספיריטואלי, היפנוזה ושיטות הרפיה. טיפולים שעל הרופא לבדוק את בטיחותם הם משטרי תזונה, תוספי מזון, חומרים רפואיים הניתנים בעירוי או זריקות, וצורות מסוימות של מניפולציות על עמוד השדרה. יש להתייחס גם לאינטראקציות בין תרופות לצמחי מרפא. כדי להקל את הניטור יש להציע אסטרטגיה של ”טיפול אחד בכל פעם”.
אתר מטפל מוסמך מתאים. לעתים קרובות המטופל יגיע כאשר הוא כבר איתר מטפל במידע שעובר מפה לאוזן או מהמלצה לא פורמלית. על הרופא לבדוק את הסמכותיו של המטפל העתידי (בארץ, בהיעדר רישוי מסודר, ניתן לבקש מהמטופל לבדוק מהן תעודותיו של המטפל, ע”מ). מומלץ לרשום זאת בתיק.
צייד את המטופל בשאלות שיוכל לשאול את המטפל בפגישתו הראשונה איתו:
(א) האם אמונתו של המטפל ביעילות הטיפול מבוססת על ניסיון קליני עם מטופלים הסובלים מבעיות דומות? אם כן, האם ניתן לדבר עם אחד מהם? (ב- 1997 לא היה טעם לשאול האם יעילות הטיפול נבדקה בניסויים קליניים. כיום, במידה רבה הודות לאייזנברג, כדאי בהחלט לשאול זאת, ע”מ).
(ב) ממה יהיה הטיפול מורכב? מהי תדירות הטיפולים המומלצת?
(ג) כמה שבועות יחלפו עד שהמטפל והמטופל יוכלו להחליט הם הטיפול עזר?
(ד) מהו מחיר פגישה, והאם מחיר זה מכוסה על ידי קופת חולים או צד שלישי אחר?
(ה) האם צפויות תופעות לוואי?
(ו) האם המטפל מוכן לדון על ממצאים אבחנתיים, תוכניות טיפול ומעקב עם הרופא? באופן אידיאלי, על הרופא לקבל את הסכמתו של המטופל לספק מידע רלבנטי למטפל.
קבע פגישה (או שיחת טלפון) על מנת לבדוק את תוכנית הטיפול. הנושאים שמומלץ לסקור:
(א) תגובתו של המטפל לשאלות לעיל.
(ב) סיכונים או רעילויות פוטנציאליים.
(ג) המלצות הסותרות את אלו של הרופא.
ערוך מעקב על מנת לבדוק תגובה לטיפול. זאת יש לעשות לאחר זמן ”סביר” (בדרך כלל 4 עד 8 שבועות). בשלב זה, המטופל לרוב כבר החליט האם להמשיך בטיפול או לאו. אם הטיפול הועיל, ניסיונו החיובי של המטופל משמש עדות אנקדוטית לטיב הטיפול (והמטפל), וזה עשוי להביא תועלת גם למטופלים אחרים עם בעיות דומות. אם הטיפול לא הועיל, הרופא והמטופל יכולים לסקור יחד אפשרויות טיפול קונבנציונליות ומשלימות אחרות. בלי קשר ליעילות הטיפול שנוסה, מטופלים שמנסים טיפול משלים תחת מעקבו של הרופא המטפל מרגישים ש”מקשיבים להם” ונהנים מתחושה של בטיחות שאלמלא כן לא היו זוכים לה.
תעד. על הרופא המטפל לרשום פגישות קליניות, שיחות וכל ייעוץ שמוביל להחלטה טיפולית כלשהו.
Eisenberg DM. Advising patients who seek alternative medical therapies. Annals of Internal Medicine 1997; 127: 61-69.
ניתן לקרוא את הגרסה המלאה של המאמר (חינם וללא הרשמה) באתר Annals:
http://www.annals.org/cgi/content/full/127/1/61
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!