מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מחקר חדש שפורסם בירחון Clinical Gastroenterology and Hepatology ביוני 2010, עולה כי התקן מושתל השולח זרם חשמלי לקיבה מסייע בהקלת גסטרופרזיס סוכרתי.

ב- 45 החולים שהשתתפו במחקר, תדירות ההקאות החציונית השבועית ירדה מכ- 20 בתחילת המחקר לפחות מ- 5 לאחר 6 שבועות.

לאחר שנה אחת, אירועי ההקאות פחתו לפחות במחצית בכמעט 70% מהחולים.  שיפור ניכר גם בתסמינים נוספים ובמדדי איכות החיים.

המערכת החשמלית בה נעשה שימוש במחקר – Enterra Therapy system, אושרה ע”י ה- FDA (U.S. Food and Drug Administration) בשנת 2000 עבור חולים עם גסטרופרזיס סוכרתי ואידיופתי.  המערכת מכילה שתי אלקטרודות שנתפרות לשריר החלק בקיבה ומחוברות לסוללה המושתלת מתחת לעור בבטן העליונה.

במהלך ששת השבועות הראשונים לאחר הניתוח להשתלת ההתקן, המערכת הייתה במצב “מופעל” תוך הגדרות סטנדרטיות (5 מיליאמפר, 330 מיקרושנייה, מחזור “מופעל” ב- 0.1 שנייה, מחזור “מכובה” ב- 5 שניות).

בשלב הבחירה האקראית של המחקר, בקבוצת חולים אחת המערכת הייתה במצב “מכובה” במשך 3 חודשים, ובמצב “מופעל” בשלושת החודשים העוקבים.  בקבוצת החולים השנייה המערכת הייתה מופעלת בשלושת החודשים הראשונים, ובמצב “מכובה” בשלושת החודשים שלאחר מכן.

מעקב במסגרת במחקר בוצע במשך 12 חודשים ממועד השתלת ההתקן.  43 חולים השלימו את ששת החודשים הראשונים למחקר, ו 41 השלימו שנת מחקר שלמה.

במהלך ששת השבועות הראשונים למחקר, תדירות ההקאות החציונית השבועית ירדה מ- 19.5 ל- 4.75.  לאחר שנה, התדירות החציונית עמדה על 4.25, ו 69.4% מהחולים הדגימו ירידה בתדירות של לפחות 50%.

לאחר 12 חודשים, אצירה קיבתית חציונית לאחר 4 שעות השתפרה מ- 46.5% בתחילת המחקר ל- 20.5%.

בחילות, תחושת שובע מוקדם, נפיחות, מלאות לאחר ארוחות וכאב אפיגסטרי היו משמעותית פחות תדירים ופחות חמורים לאחר שנה אחת.  בנוסף, החולים שיפרו באופן משמעותי את מדדיהם ב- Physical Component Summary, וב- Mental Component Summary of SF-36 questionnaire.

יש לציין כי לא הודגם שיפור ב- BMI (body mass index), HBA1C, או במספר אירועי ההיפוגליקמיה.

החוקרים הופתעו לגלות כי לא נצפו הבדלים משמעותיים בתסמינים במהלך ששת החודשים הראשונים בהם נבדקי המחקר חולקו לקבוצות בהן המערכת הופעלה באחת והייתה במצב “מכובה” בשנייה. 

לדבריהם, יתכן כי כאשר ההתקן מופעל, נוצרת השפעת ממושכת המחזיקה מעמד לאורך החודשים לאחר מכן, וששת השבועות הראשונים היו משמעותיים דיים בכדי להרגיל את הקיבה או את המוח.

החוקרים טוענים כי מחקרים עתידיים צריכים להתייחס להיבט זה, ולהשאיר את ההתקן במצב “מכובה” לאחר ניתוח השתלתו.

החוקרים מציינים כי הוצאות הטיפול כולל ניתוח השתלת ההתקן עומדות סביב 20,000 25,000 דולר.  פרוצדורת ההשתלה יכולה להתבצע הן ע”י לפרוסקופיה והן ע”י לפרוטומיה.

במסגרת המחקר נמצאו סיכונים מוגברים לזיהומים ולבעיות נוספות.  במהלך המחקר נצפו 15 תופעות לוואי קיצוניות, כולל 3 מקרים שדרשו התערבות ניתוחית, אחד מהם עקב זיהום של אתר ההשתלה.

רבים מאמינים כי הטיפול שווה את הסיכונים הכרוכים בו, היות ומדובר במוצא אחרון עבור חולים רבים שניסו טיפולים תרופתיים ללא הצלחה.  חולים אלו, לדברי החוקרים, מהווים כ- 5% מכלל אוכלוסית חולי הסוכרת.

החוקרים מסכמים כי התקן זה מספק תקווה עבור קבוצת חולים שהתייאשה מכל טיפול, ומוסיפים כי במקרים מסוימים חולים החווים שיפור במידת ההקאות שלהם עשויים להפוך למועמדים אפשריים להשתלת כליה.

לטענת המומחים, השתלת ההתקן הינה אכן פרוצדורה שמתבצעת לאחר מיצוי כל האפשרויות הטיפוליות האחרות, ובאופן יחסי לאפשרויות ניתוחיות נוספות בגסטרופרזיס, אפשרות זו כרוכה בסיכון הנמוך ביותר.

Clin Gastroenterol Hepatol 2010

לידיעה במדסקייפ