במאמר שפורסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי הוספת מעכבי TNF או טיפול משולש עם DMARD (או Disease Modifying Anti-Rheumatic Drugs) סינתטיות וקונבנציונאליות כנגד דלקת מפרקים שגרונית הדגימה תועלת דומה בהפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים אקראיים שפורסמו לאחרונה הראו כי תרופות אימונו-מודולטוריות עשויות להפחית את הסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים באוכלוסייה הכללית. עם זאת, לא ברור אם השפעות טיפולים אלו תקפות לחלים עם דלקת מפרקים שגרונית ואם גישות טיפול מסוימות בחולים אלו עשויות להפחית את הסיכון הקרדיווסקולארי בהיקף גדול יותר.
מדגם המחקר כלל חולים עם דלקת מפרקים שגרונית פעילה למרות טיפול במתוטרקסט, אשר חולקו באקראי להוספת מעכב TNF או תוספת Sulfasalazine ו-Hydroxychloroquine (טיפול משולש) למשך 24 שבועות. בדיקת FDG-PET/CT הושלמה בתחילת המחקר ובמהלך המעקב ושימשה להערכת השינוי בדלקת עורקים, מדד לסיכון למחלות לב וכלי דם, אשר נקבע על-פי יחס TBR (או Target-to-Background) בעורקי התרדמה ואבי העורקים.
החוקרים מדווחים כי 115 חולים השלימו את הפרוטוקול, כאשר שתי הקבוצות היו מאוזנות היטב עם גיל חציוני של 58 שנים, 71% נשים ומדד DAS-28 התחלתי של 4.8 נקודות.
בתחילת המחקר, מדד TBR היה דומה בשתי הקבוצות. בקבוצת הטיפול במעכבי TNF, ממוצע יחס TBR מקסימאלי במקטעים החולים ביותר של כלי הדם ירד מ-2.72 ל-2.47 (שינוי של 0.24-). בקבוצת הטיפול המשולש תועדה ירידה מ-2.62 ל-2.43 (שינוי של 0.19-), כאשר ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית (p=0.79).
למרות שפעילות המחלה פחתה משמעותית לאורך הטיפול בשתי קבוצות המחקר, לא תועד קשר בין הירידה בפעילות המחלה ובין השינוי ביחס TBR.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הוספת מעכב TNF או טיפול משולש הובילה לשיפור משמעותי קלינית בדלקת כלי הדם בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית. עם זאת, הוספת מעכב TNF לא הפחיתה את הדלקת העורקית בהיקף גדול יותר מטיפול משולש.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!