בחלק מהחולים עם פרפור פרוזדורים על-רקע מחלת מסתם ומדד סיכון נמוך לאירוע מוחי, אשר אינו מצדיק טיפול בנוגדי-קרישה פומיים, ייתכן סיכון תרומבואמבולי גבוה דיו בכדי להצדיק טיפול זה, כך עולה מנתונים חדשים שהוצגו במהלך כנס ה-European Society of Cardiology ופורסמו בו-זמנית בכתב העת JACC: Clinical Electrophysiology.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לתאר את הסיכון לתרומבואמבוליזם בחולים עם פרפור פרוזדורים אשר לא קיבלו טיפול בנוגדי-קרישה ואובחנו עם מחלת מסתם מסוג 2 לפי סיווג EHAR (Evaluated Heartvalves, Rheumatic or Artificial). בכל המשתתפים תועד מדד CHA2DS2-VASc של עד נקודה אחת.
מחקר העוקבה כלל 55,613 משתתפים ממאגרי נתונים ארציים מדנמרק בין השנים 2000-2018, מהם 1,907 עם מחלת מסתם מסוג 2 לפי סיווג EHRA. החוקרים חישבו את הסיכון לתרומבואמבוליזם לאחר שנה ולאחר חמש שנים.
החוקרים מדווחים כי שנה אחת לאחר אבחנת פרפור פרוזדורים, בחולים עם מחלת מסתם מסוג 2 לפי סיווג EHRA הסיכון לתרומבואמבוליזם נע בין 1.2% ועד 1.5% לפי קבוצת גיל (מתחת ל-65 שנים או 65-74 שנים) ומספר מחלות הרקע, פרט למין, בסולם CHA2DS2-VASc (עד נקודה אחת).
מעניין לציין כי בחולים עם מחלת מסתם לבבי מסוג 2 לפי סיווג EHRA אשר היו מתחת לגיל 65 שנים, עם מדד CHA2DS2-VASc אפסי, הסיכון לתרומבואמבוליזם עמד על 1.5% (רווח בר-סמך 95% של 0.7-2.8%) ובאלו עם מדד CHA2DS2-VASc של נקודה אחת עמד הסיכון על 1.5% (רווח בר-סמך 95% של 0.6-3.4%) שנה לאחר אבחנת פרפור פרוזדורים.
ממצאים אלו מציעים כי בחולים עם פרפור פרוזדורים על-רקע מחלת מסתם, בהם אין מקום לטיפול בנוגדי-קרישה לפי ההנחיות, הסיכון לתרומבואמבוליזם עשוי לעלות על הסף מעליו לטיפול פומי בנוגדי-קרישה יש תועלת.
JACC: Clinical Electrophysiology, August 2020
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!