במאמר שפורסם בכתב העת Circulation מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי תוספת Liraglutide (ויקטוזה) לטיפול הסטנדרטי בחולים עם סוכרת מסוג 2 עם מחלת כליות כרונית הביאה להפחתת הסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים ותמותה מכל-סיבה. מגמה זו נותרה על כנה לאורך כל הספקטרום של מחלת כליות כרונית במחקר.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תוצאות מחקר LEADER (Liraglutide Effect and Action in Diabetes: Evaluation of CV Outcome Results) הצביעו על התועלת הקרדיווסקולארית בחולים עם סוכרת מסוג 2 וסיכון קרדיווסקולארי גבוה של טיפול ב- Liraglutide, בהשוואה לפלסבו. ההשפעה של Liraglutide על אירועים קרדיווסקולאריים ותמותה מכל-סיבה בחולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלת כליות כרונית אינה ידועה והחוקרים השלימו ניתוח פוסט-הוק להערכת השפעות טיפול ב- Liraglutide בחולים עם ובלי מחלת כליות.

במסגרת המחקר חולקו באקראי חולים לטיפול ב- Liraglutide או פלסבו, אשר ניתנו כתוספת לטיפול הסטנדרטי. החוקרים בחנו את התוצאות לפי קצב הפינוי הגלומרולארי בתחילת הדרך (eGFR של מתחת או מעל 60 מ”ל/דקה/1.73 מ”ר) ואלבומינוריה בתחילת המחקר. התוצא העיקרי (משלב של תמותה קרדיווסקולארית, אוטם לבבי לא-פטאלי, או אירוע מוחי לא-פטאלי) ותוצאים משניים כללו תמותה מכל-סיבה ומרכיבים פרטניים של התוצא העיקרי המשולב.

החוקרים מדווחים כי ב-2,158 חולים תועד קצב פינוי גלומרולארי של מתחת ל-60 מ”ל/דקה/1.73 מ”ר וב-7,182 חולים תועד קצב פינוי גלומרולארי גבוה יותר. באלו עם תפקוד כלייתי ירוד הפחתת הסיכון לתוצא הקרדיווסקולארי העיקרי המשולב הייתה גדולה יותר עם Liraglutide (יחס סיכון של 0.69), בהשוואה לזו שתועדה בחולים עם קצב פינוי גלומרולארי של מעל 60 מ”ל/דקה/1.73 מ”ר (יחס סיכון של 0.94, p=0.01).

החוקרים לא זיהו השפעה שונה משמעותית של Liraglutide לאורך תתי-קבוצות אחרות של קצב הפינוי הגלומרולארי (p=0.13) וכאשר בחנו את קצב הפינוי הגלומרולארי כמשתנה רציף (p=0.61).

הפחתת הסיכון באלו עם קצב פינוי גלומרולארי של מתחת ל-60 לעומת 60 מ”ל/דקה/1.73 מ”ר ומעלה הייתה כדלקמן: אוטם לבבי לא-פטאלי = יחס סיכון של 0.74 (רווח בר-סמך 95% של 0.55-0.99) לעומת יחס סיכון של 0.93 (רווח בר-סמך 95% של 0.77-1.13); אירוע מוחי לא-פטאלי = יחס סיכון של 0.51 (רווח בר-סמך 95% של 0.67-1.05) לעומת יחס סיכון של 0.84 (רווח בר-סמך של 1.07 (רווח בר-סמך 95% של 0.84-1.37); תמותה קרדיווסקולארית = יחס סיכון של 0.67 (רווח בר-סמך 95% של 0.50-0.90) לעומת יחס סיכון של 0.84 (רווח בר-סמך 95% של 0.67-1.05); תמותה מכל-סיבה = יחס סיכון של 0.74 (רווח בר-סמך 95% של 0.60-0.92) לעומת יחס סיכון של 0.90 (רווח בר-סמך 95% של 0.75-1.07).

הירידה בסיכון לתוצא הקרדיווסקולארי המשולב העיקרי לא הייתה שונה בחולים עם ובלי אלבומינוריה בתחילת הטיפול (יחס סיכון של 0.83, רווח בר-סמך 95% של 0.71-0.97; ויחס סיכון של 0.92, רווח בר-סמך 95% של 0.79-1.07, בהתאמה, p=0.36).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי תוספת Liraglutide לטיפול סטנדרטי עשויה להפחית את הסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים ותמותה מכל-סיבה בחולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלת כליות כרונית.

Circulation. 2018 Dec 18;138(25):2908-2918

לידיעה ב-PubMed