מתוצאות DEVOTE-3 עולה קשר בין היפוגליקמיה חמורה ובין תמותה מכל-סיבה.

מטרת החוקרים באנליזה נוספת זו של מחקר ה-DEVOTE , אשר השווה בין הבטיחות הקרדיווסקולרית של טרגלודק עם לנטוס בחולי סוכרת הנמצאים בסיכון גבוה לאירועים קרדיווסקולריים, הייתה להעריך את הקשר בין היפוגליקמיות חמורות לאירועים קרדיווסקולריים ולתמותה מכל סיבה.  כזכור, במסגרת המחקר נאסף מידע גם על ההיארעות של היפוגליקמיות חמורות תחת שני הטיפולים (כזכור טרגלודק הראה ירידה של 40% בסיכון להיפוגליקמיות חמורות).

ב-DEVOTE המשתתפים שהיו עם סוכרת סוג 2 וברמת סיכון גבוהה לאירועים קרדיווסקולריים חולקו באופן אקראי לקבלת טרגלודק או לנטוס, פעם ביום, בין ארוחת הערב לשעת השינה. המחקר היה כזכור מכוון למדידת אירועים, כפול סמיות, מבוקר, עם טיפול מכוון מטרה קרדיווסקולרית. יעד המחקר המרכזי היה אירוע קרדיווסקולרי מג’ורי ראשון מוכח של MACE (שכלל תמותה קרדיווסקולרית, אוטם לב לא קטלני ושבץ לא קטלני) .

אירועי היפוגליקמיה חמורים גם הוגדרו מראש כיעד למעקב וניתוח כתוצאה משנית.

באנליזה הנוכחית ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין היפוגליקמיות חמורות ל-MACE ולתמותה מכל סיבה, עבור כל משתתפי המחקר תוך שימוש בניתוח של משך זמן לאירוע, כשההיפוגליקמיות החמורות מהוות כמשתנה תלוי זמן והטיפול שניתן באופן אקראי כגורם קבוע.

החוקרים מדווחים כי האפקט של היפוגליקמיה חמורה על הסיכון ל-MACE ולתמותה מכל סיבה היה זהה בשתי קבוצות הטיפול, ולכן הקשר בין ההיפוגליקמיות החמורות לאירועי MACE ותמותה מכל סיבה נותח וחושב עבור כלל אוכלוסיית המחקר , בשתי הזרועות.

החוקרים מדווחים כי לא זוהה קשר מובהק סטטיסטי בין היפוגליקמיה חמורה ובין סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים במהלך המחקר (HR 1.38, 95%

CI 0.96, 1.96; p = 0.080).

עם זאת, החוקרים מציינים שתועד סיכון גבוה יותר מובהק סטטיסטי לתמותה קרדיווסקולארית לאחר אירוע של היפוגליקמיה חמורה. הם מוסיפים כי זהו אינו המחקר הראשון בחולים עם סוכרת מסוג 2 שהצביע על קשר בין היפוגליקמיה חמורה ובין שיעור מוגבר של סיבוכים קרדיווסקולאריים ותמותה מכל-סיבה.

ממצאים אלו תוארו כזכור בעבר במחקרי ACCORD, ADVANCE, VADT, LEADER, ORIGIN ו-EXAMINE.

נמצא קשר מובהק כאמור בין סיכון מוגבר לתמותה מכל סיבה בקרב מטופלים שחוו היפוגליקמיה חמורה בהשוואה למטופלים שלא חוו זאת במהלך המחקר (HR 2.51, 95% CI 1.79, 3.50;

p < 0.001). היה גם סיכון מוגבר לתמותה מכל סיבה לאחר 15, 30, 60, 90 , 80 ו-365 יום לאחר אירוע של היפוגליקמיה חמורה בהשוואה לאלו שלא חוו היפוגליגמיה חמורה באותם פרקי זמן במהלך המחקר.

הקשר בין היפוגליקמיה חמורה ותמותה מכל סיבה נותר גם לאחר ביצוע התאמות למאפייני בסיס שכללו גיל, מין, HbA1c, BMI , משך הסוכרת, משטר הטיפול באינסולין, הפרעות בתפקודי כבד, סטטוס תפקודי הכליות, וקבוצת הסיכון הקרדיווסקולרי.

החוקרים מסכמים כי התוצאות של אנליזות אלה מדגימות את הקשר בין היפוגלימקיות חמורות לתמותה מכל סיבה. יותר מכך, הם מוסיפים, הממצאים מצביעים על כך שמטופלים החווים היפוגליקמיה חמורה נמצאים באופן מיוחד בסיכון גדול יותר לתמותה בטווח הקצר לאחר אירוע ההיפוגליקמיה. ממצאים אלה מעידים לדעתם שהיפוגליקמיה קשורה לתמותה גבוהה יותר לאחר האירוע. עם זאת, החוקרים מציינים שאינם יכולים לענות על השאלה אם היפוגליקמיה חמורה מהווה סמן סיכון לאירועים חריגים או שהיא מהווה את הגורם הישיר להם.  

הם מציינים גם כי בעוד שמחקרי DEVOTE-2 ו-DEVOTE-3 מעלים את המודעות לסיכון לתמותה על-רקע וריאביליות בערכי הסוכר והיפוגליקמיה חמורה בחולים בסיכון הגבוה, המטופלים באינסולין, ממצאים אלו אינם מוכיחים עדיין בבירור כי מדובר בקשר סיבתי.

מכל מקום , לדעתם, מניעת היפוגליקמיה חמורה בחולים עם סוכרת מסוג 2 צריכה להיות אחד היעדים הטיפוליים האמורים לזכות לעדיפות גבוהה, ולהוות גורם משמעותי בבחירת הטיפול.

Diabetologia. 2017 Sep 15. doi: 10.1007/s00125-017-4422-0