במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Neurology מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי בחולים בסיכון מוגבר לאירוע מוחי או אוטם לבבי תתכן תועלת אבסולוטית גדולה יותר לטיפול ב- Pioglitazone(אקטוס).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ישנן עוד ועוד עדויות לפיהן חולים עשויים להגיב באופן שונה לטיפול וכי ההשפעה הממוצעת של הטיפול בחולים במסגרת מחקר קליני, אינה דומה בכל המועמדים לטיפול. כעת הם ביקשו לקבוע אם בקרב חולים עם אירוע מוחי איסכמי או התקף איסכמי חולף ועמידות לאינסולין, אלו בסיכון גבוה יותר לאירוע מוחי או אוטם לבבי בעתיד צפויים לתועלת גדולה יותר מטיפול ב- Pioglitazone, בהשוואה לחולים בסיכון נמוך יותר.
החוקרים השלימו ניתוח משני של מחקר Insulin Resistance Intervention After Stroke Trial, מחקר כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, להערכת Pioglitazone כמניעה שניונית. החולים גויסו מ-179 מרכזי מחקר בשבע מדינות בתקופה שבין 7 בפברואר, 2005, ועד 15 בינואר, 2013, והיו במעקב לאורך תקופה ממוצעת של 4.1 שנים עד תום המחקר ב-28 ביולי, 2015. כל המשתתפים במחקר אובחנו עם אירוע מוחי איסכמי או התקף איסכמי חולף בתוך 180 ימים מתחילת המחקר ועמידות לאינסולין ללא סוכרת מסוג 1 או מסוג 2.
מבין 3,876 משתתפים במחקר (1,338 נשים, 2,538 גברים), הסיכון לאירוע מוחי או אוטם לבבי בתוך חמש שנים עמד על 6% בקבוצת הטיפול ב- Pioglitazone באלו בסיכון נמוך יותר, בהשוואה ל-7.9% בקבוצת הפלסבו. בקרב חולים בסיכון מוגבר, הסיכון עמד על 14.7% בקבוצת ההתערבות לעומת 19.6% בקבוצת הפלסבו. יחסי הסיכון היו דומים בחולים מתחת או מעל לחציון (0.77 לעומת 0.75).
עוד עולה מהממצאים כי הטיפול ב- Pioglitazone לווה בעליה קטנה יותר במשקל בחולים בסיכון מוגבר, אך הוביל לעליה גדולה יותר בסיכון לשברים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי לאחר אירוע מוחי איסכמי או התקף איסכמי חולף, בחולים בסיכון מוגבר לאירוע מוחי או אוטם לבבי תתכן תועלת אבסולוטית גדולה יותר לטיפול ב- Pioglitazone, בהשוואה לחולים בסיכון נמוך לאירועים הקרדיווסקולאריים. עם זאת, טיפול זה מלווה גם בסיכון מוגבר לשברים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!