לאור סיכון המוגבר למוות פתאומי במטופלי אי ספיקת לב סימפטומטית בדרגה תפקודיתNYHAII–III, עם תפקוד סיסטולי ירוד (LVEF≤ 35% ), גובשה משך השנים התוויה להשתלתAICD.
העלות גבהה, והסיבוכים הכרוכים לעיתים בהשתלה כגון זיהומים, הפעלות בלתי הולמות, תפקוד לקוי של המערכת עלולים להחמיר את איכות חייהם. מאידך, הטיפול התרופתי כיום הכולל שימוש משולב ב 4 הקבוצות נגד המערכת הניורו הומורלית, גם כן מקטין את הסיכון למוות פתאומי.
כדי לבדק את המגמה הזאת של שינוי בתמותה פתאומית עם השנים בפרוטרוט, בחרו החוקרים במאמר נוכחי, נתונים מתוך 40.195 מטופלים עם אי ספיקת לב ותפקוד סיסטולי ירוד, אשר הוקצו ב 12 מחקרים קליניים, בתקופת זמן המשתרעת מ 1995 ועד 2014.
לא נכללו מטופלים מושתליםAICD בזמן הגיוס. בוצע ניתוח רגרסיה משוקלל רב משתנים כדי להעריך את המגמות בשיעורי מוות פתאומי במעלה הזמן. התאמת יחסי הסיכון בכל קבוצת מחקר חושבה לפי מודלים שלCOX REGRESSION. סך כל שיעורי ההיארעות של מוות פתאומי, סוכמו בנקודות זמן שונות לאחר הרנדומיזציה, וגם בהתאם למרווח הזמן שבין האבחנה של אי ספיקת לב ורנדומיזציה.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!