חברת אמגן מדווחת היום על תוצאות חיוביות ממחקר ה- GLAGOV (ר”ת של Global Assessment of Plaque Regression With a PCSK9 Antibody as Measured by Intravascular Ultrasound)  מהם עולה כי הוספת evolocumab (רפאטה) לצורך השגת אופטימיזציה של טיפול בסטטינים השיגה באופן מובהק סטטיסטי נסיגה של טרשת עורקים במטופלים עם מחלת לב כלילית (CAD) .

נתוני מחקר GLAGOV , מחקר שלב 3 שכלל הדמיות אולטרסאונד תוך עורקיות, הוצגו במהלך מושב מחקרים קליניים פורצי דרך במסגרת כנס איגוד הלב האמריקאי (AHA) , ופורסמו במקביל גם ב-JAMA .

מטרת המחקר הייתה להעריך אם הטיפול באבולוקומאב, מקבוצת חוסמי ה-PCSK9 , עבור מטופלים עם רמות LDL-C גבוהות, יגרום לנסיגה בתהליך יצירת רובד טרשתי בעורקים הכליליים במטופלים שכבר קיבלו טיפול אופטימלי בסטטינים, וזאת באמצעות השוואת הדמיות אולטרסאונד תוך עורקי (IVUS) בתחילת המחקר ולאחר 78 שבועות.

ד”ר סטיבן ניסן, שהציג את תוצאות המחקר ב-AHA, אמר כי בעוד שצריך עדיין לחכות לתוצאות קליניות בכדי לדעת לבטח, הרי שלדעתו מחקר IVUS זה מדגים את התועלת שניתן להשיג ע”י הגעה לרמות מאוד נמוכות של LDL-C . הוא הדגיש שזהו המחקר הראשון שבחן את מה שקורה בתוך העורק ברמות LDL-C כל כך נמוכות, ולכן לדעתו ניתן לאמר שמחקר GALGOV סיפק עדות מרתקת לכך שהתועלת הקלינית של הורדת LDL-C ממשיכה להתקבל גם  עד רמות נמוכות של 20 מ”ג/ד”ל.

המחקר הראה הפחתה ממוצעת של 1% בנפח הרובד הטרשתי לאחר 18 חודשי טיפול עם אבולוקומאב שניתן בנוסף לסטטינים, כאשר כשני שליש מהמטופלים הראו ירידה ברובד הטרשתי.

המחקר השיג את היעד המרכזי שלו בכך שהראה שהטיפול משיג באופן מובהק סטטיסטי (p<0.0001)  הפחתה בנפח הרובד הטרשתי (PAV) . המטופלים באבולוקומאב השיגו ירידה של 0.95% ב-PAV בהשוואה לרמה הבסיסית בתחילת המחקר, וזאת לעומת עלייה של 0.05% ב-PAV בקרב קבוצת הביקורת שקיבלה סטטינים + פלצבו.

ההבדל בין שתי הזרועות במחקר היה מובהק סטטיסטי (p<0.0001). בנוסף לכך, הוספת אבולוקומאב הובילה לירידה בנפח PAV אצל יותר מטופלים בהשוואה לקבוצת הביקורת (64.3% בהשוואה ל-47.3%, , p<0.0001) . יש לציין שבתחילת המחקר 98% מהמטופלים בשתי הקבוצות היו על טיפול בעוצמה גבוהה עד בינונית של סטטינים.

המטופלים בקבוצת אבולוקומאב חוו הפחתה ממוצעת מתוקננת של סך הנפח הטרשתי (TAV), שהוא מדד של נפח הפלאק , של 5.8 מ”מק (p<0.0001) בהשוואה ל-0.9 מ”מק (p=0.45) בקבוצת הביקורת . ההבדל בין שתי הקבוצות היה מובהק סטטיסטי (p<0.0001). 

בנוסף לכך, שיעור גדול יותר של מטופלים השיג נסיגה ב-TAV בהשוואה לקבוצת הביקורת (61.5% לעומת 48.9%, p=0.0002) .

החוקרים מדגישים כי האפקט של הפחתת הרובד הטרשתי נמשך והתחזק גם ברמות LDL-C נמוכות מתחת ל-60 מ”ג/ד”ל.

בתחילת המחקר, רמת הבסיס של ה-LDL-C הייתה 92.5 מ”ג/ד”ל בשתי הקבוצות. במהלך 78 שבועות הטיפול, הממוצע המשוקלל של ה-LDL-C היה 36.6 מ”ג/ד”ל בקבוצת האבולוקומאב (ירידה של 59.8% ) בהשוואה ל-93.0 מ”ג/ד”ל בקבוצת הפלצבו.

בשבוע ה-78 ממוצע ה-LDL-C בקבוצת האבולוקמאב היה 29 מ”ג/ד”ל שמייצג ירידה של 68% מרמת הבסיס, ובקבוצת הפלצבו הרמה הממוצעת הייתה 90 מ”ג/ד”ל.

החוקרים מדווחים גם על אנליזה שבחנה את הפחתת רמות הנגע הטרשתי בקרב 144 מטופלים שרמת הבסיס של ה-LDL-C שלהם הייתה מתחת ל-70 מ”ג/ד”ל (שזהו יעד הטיפול הנמוך ביותר בהנחיות הגלובליות הנוכחיות). נמצא שמטופלים אלה השיגו את ההפחתה הגדולה ביותר בנטל הרובד הטרשתי (שינוי ב-PAV) תחת הטיפול באבולוקומאב : 1.97% – לעומת 0.35%- בקבוצת הפלצבו, p<0.0001 .

בנוסף לכך, למעלה מ-80% מהמטופלים בתת קבוצה זו השיגו הפחתה ב-PAV תחת הטיפול באבולוקומאב (81.2% בקבוצת האבולוקומאב לעומת 48% בקבוצת הפלצבו, p<0.0001) .

החוקרים מדווחים שלא זוהו תופעות בטיחותיות חדשות במחקר ה-GLAGOV . שיעור תופעות הלוואי הכולל היה דומה בשתי הקבוצות. (67.9% בקבוצת האבולוקומאב לעומת 79.8% בקבוצת הפלצבו).

תופעות לוואי בעלות חשיבות קלינית כללו מיאלגיה (7% באבולוקמאב, 5.8% בפלצבו), אבחנה חדשה של סוכרת (3.6% באבולוקומאב, 3.7% בפלצבו), אירועים נוירו-קוגניטיביים (1.4% באבולוקומאב, 1.2% בפלצבו), וריאקציות באתר ההזרקה (0.4% באבולוקומאב, 0% בפלצבו) .

בהודעת אמגן נמסר כי למרות שהמחקר לא היה בעל עוצמה מספקת להערכת אירועים קרדיווסקולריים, אנליזה שבוצעה במסגרתו הראתה קשר חיובי לממצאים: 12.2% מקבוצת האבולוקומאב חוו אירועים קרדיווסקולריים מג’וריים לעומת 15.3% בקבוצת הפלצבו. מרבית האירועים המג’וריים כללו צורך ברהוסקולריצזיה כלילית (10.3% באבולוקומאב לעומת 13.6% בפלצבו), ואוטם שריר הלב (2.1% באבולוקומאב מול 2.9% בפלצבו).

בהודעת החברה מצוטט ד”ר הרפר, סגן נשיא למחקר באמגן, המסביר שהתוצאות המשכנעות של GALGOV מסירות כל ספק באשר לכך שליכולת הורדת ה-LDL-C באמצעות אבולוקומאב יש אפקט קריטי על מהלך התקדמות המחלה. הוא הביע דאגה לכך שמטופלים רבים חווים חסמים בקבלת הטיפול על אף המלצת רופאיהם. הוא ציין שהחברה מחכה כעת לתוצאות מחקר ה- FOURIER ושהחברה תמשיך לעבוד עם רשויות הבריאות במטרה לשפר את הנגישות של המטופלים הזקוקים להורדת LDL-C נוספת.

במהלך הצגת המחקר נשאל אחד החוקרים הראשיים ד”ר סטפן ניקולס באשר לתועלת הקלינית של הפחתה של 1% בנפח הרובד הטרשתי. בתשובתו ציטט מחקר שנעשה ב-2010 שבו נמצא שירידה ברובד הטרשתי של 0.5% היא בעלת השפעה על אפשרות של אירוע קרדיאלי, ולכן להערכתו ירידה של 1% כפי שנמצאה ב-GLAGOV היא בהחלט משמעותית ורלבנטית מבחינה קלינית, אך עם זאת יש עדיין לחכות למחקרים שיבחנו את התוצאות הקליניות.

במחקר עצמו השתתפו 968 מטופלים עם מחלת עורקים כלילית אנגיוגרפית (גיל ממוצע 59.8, מהם 27.8% נשים, ורמת LDL-C בסיסית של 92.5 מ”ג/ד”ל) שגוייסו מ-197 בתי חולים בצפון אמריקה, אירופה, דרום אפריקה, אסיה, אוסטרליה ודרום אמריקה. כל המטופלים נטלו סטטינים בעת הגיוס (מהם 60% טיפול בעצימות גבוהה, ו-40% בעצימות בינונית).

המטופלים חולקו באופן אקראי לקבלת אבולוקמאב (420 מ”ג) פעם בחודש או פלצבו באמצעות הזרקה תת עורית למשך 76 שבועות בנוסף לטיפול בסטטינים. מבין המטופלים שגוייסו, עבור 846 היו הדמיות זמינות בעת המעקב.

יעד  היעילות המרכזי היה השינוי הנומינלי בשיעור ה-PAV מתחילת המחקר עד שבוע 78, כפי שנמדד ע”י IVUS . יעדי מחקר משניים היו שינויים נומינליים ב-TAV מתוקנן ושיעור המטופלים עם ירידת בנפח הרובד הטרשתי.

לאחר 18 חודשים, רמות ה-LDL-C היו 93.0 מ”ג/ד”ל בקבוצת הפלצבו ו-36.6 מ”ג/ד”ל בקבוצת האבולוקומאב, הבדל אבסולוטי של 56.5 מ”ג/ד”ל.

לסיכום, ממצאי המחקר מדגימים כי הורדת ה-LDL-C באמצעות אבולוקומאב הובילה גם לירידה בעלת משמעות קלינית ברובד הטרשתי, אצל שיעור גבוה יותר של מטופלים, וזאת בהשוואה לטיפול מיטבי בסטטינים בלבד, בקרב מטופלים עם CAD .

JAMA 2016. DOI:10.1001/jama.2016.16951. Article

להודעת אמגן

לכתבה במדסקייפ