במאמר שפורסם בכתב העת International Journal of Cardiology מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי בחולים עם תסמונת כלילית חדה, לטיפול ב-Prasugrel (אפיאנט) תוצאות טובות במיוחד במקרים בהם הנגע האחראי זוהה בצנתור בעורק LAD-LM (Left Anterior Descending-Left Main), עם הפחתת תמותה קרדיווסקולארית בכלל אוכלוסיית החולים עם תסמונת כלילית חדה ובחולים עם STEMI (ST-segment Elevation Myocardial Infarction).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תמותה עקב תסמונת כלילית חדה מוגברת במקרים בהם הנגע החוסם ממוקם בעורק ה-LAD. כעת הם ביקשו לבחון את השפעות Prasugrel לעומת Clopidogrel (פלויקס) על-פי הנגע האחראי לתסמונת כלילית חדה, שהשלימו התערבות כלילית מילעורית במסגרת מחקר TRITON-TIMI 38.
החולים סווגו לשלוש קבוצות על-פי מיקום הנגע בעורק הכלילי הטבעי. קבוצת החולים עם נגע בעורק ה-KAD כללה גם חולים עם נגע חוסם בעורק ה-LM.
בכלל אוכלוסיית החולים עם תסמונת כלילית חדה, בקרב מטופלים ב-Prasugrel תועדו שיעורים נמוכים יותר של תוצא הסיום העיקרי, שכלל תמותה קרדיווסקולארית, אוטם לבבי לא-פטאלי או אירוע מוחי לא-פטאלי ללא הבדל משמעותי בין הקבוצות. שיעורי תמותה קרדיווסקולארית היו נמוכים יותר משמעותית עם Prasugrel בכלל אוכלוסיית החולים עם תסמונת כלילית חדה (p=0.03) ובחולים עם STEMI (p=0.04), לאחר התערבות כלילית מילעורית ראשונית, עם הבדלים בולטים לטובת Prasugrel בהשוואה ל-Clopidogrel כאשר הנגע החוסם היה ממוקם בעורק ה-LAD-LM (הפחתה יחסית של 50% בסיכון בכלל אוכלוסיית החולים עם תסמונת כלילית חדה ו-57% בחולים עם STEMI שטופלו בהתערבות כלילית מילעורית).
Int J Cardiol. 2016 Nov 15;223:632-638
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!