במאמר שפורסם בכתב העת Thrombosis and Haemostasis מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, להערכת התוצאות בתנאי העולם האמיתי, של טיפול בנוגדי-קרישה פומיים שונים בחולים עם פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלת מסתם. החוקרים מדווחים כי התחלת טיפול ב-Apixaban (אליקוויס) ו-Dabigatran (פרדקסה) לוותה בסיכון מופחת משמעותית לדימום מג’ורי, בהשוואה להתחלת טיפול בקומדין. בהשוואה ל-Apixaban, התחלת טיפול ב-Rivaroxaban (קסרלטו) לוותה בסיכון מוגבר משמעותית לדימום מג’ורי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מעבר לקומדין, ישנם ארבעה נוגדי-קרישה פומיים נוספים, הזמינים לטיפול למניעת אירועים מוחיים בחולים עם פרפור פרוזזדורים, שאינו על-רקע מחלת מסתם. אין נתונים רבים מהעולם האמיתי אודות הסיכון לדימום מג’ורי בעקבות התחלת טיפול חדש בנוגדי-קרישה באוכלוסיה זו.
החוקרים התבססו על מאגר נתוני תביעות Truven MarketScan Commercial & Medicare. חולים בגילאי 18 שנים ומעלה עם פרפור פרוזדורים, שאינו על-רקע מחלת מסתם, שהחלו טיפול נוגד-קרישה פומי חדש בין תחילת ינואר 2013 ועד סוף דצמבר 2014 נכללו במחקר. דימום מג’ורי הוגדר כדימום שדרש אשפוז בבית חולים.
החוקרים השלימו התאמה בין מטופלים בתרופות שונות לפי גיל, מין, אזו ר מגורים, מחלות רקע וטיפול תרופתי. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת יחס הסיכון לדימום מג’ורי.
מבין 45,361 מטופלים חדשים, 15,461 חולים (34.1%) החלו בטיפול בקומדין, 7,438 חולים (16.4%) החלו בטיפול ב-Apixaban, 17,801 חולים (39.2%) החלו בטיפול ב-Rivaroxaban ו-4,661 חולים (10.3%) החלו בטיפול ב-Dabigatran.
בהשוואה לביקורות תואמות שהחלו בטיפול בקומדין, באלו שהחלו טיפול ב-Apixaban (יחס סיכון של 0.53) ו-Dabigatran (יחס סיכון של 0.69) תועד סיכון מופחת משמעותית לדימום מג’ורי. בחולים שהחלו בטיפול ב-Rivaroxaban (יחס סיכון של 0.98) תועד הבדל לא-מובהק בסיכון לדימום מג’ורי, בהשוואה לביקורות תואמות שהחלו בטיפול בקומדין.
בהשוואות בין נוגדי-קרישה פומיים חדשים, בחולים תואמים שטופלו ב-Rivaroxaban תועד סיכון מוגבר משמעותית לדימום מג’ורי (יחס סיכון של 1.82), בהשוואה למטופלים ב-Apixaban. ההבדל בין Apixaban ו-Dabigatran ובין Dabigatran ו-Apixaban לא היה מובהק סטטיסטית.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!