הבדלים בגורמים פסיכוסוציאליים בנשים לעומת גברים, דוגמת דיכאון ובידוד חברתי, עשויים להשפיע על התגובה להתערבויות ביתיות בהנחיית אחיות, שנועדו למנוע אירועים קרדיווסקולאריים נוספים לאחר אשפוז בשל מחלת לב, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש אפריל בכתב העת OpenHeart.
מדגם המחקר כלל 602 חולים מאושפזים (72% גברים, 63% עם מחלת לב כלילית), שטופלו בשני בתי חולים באוסטרליה. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול סטנדרטי (296 חולים) או התערבות ביתית בהנחיית אחות (306 חולים), במטרה למנוע אירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים. המשתתפים דיווחו על תסמיני דיכאון והחוקרים העריכו בדידות חברתית על-פי השאלה אם החולה התגורר בגפו או עם אחרים.
במהלך שנתיים, שיעור גבוה יותר של נשים, בהשוואה לגברים, בקבוצת ההתערבות אובחנו עם אירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים (35% לעומת 24%). לא תועדו הבדלים בקבוצת הביקורת (24% לעומת 29%).
גורמים בלתי-תלויים שניבאו סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים בנשים כללו גיל מתקדם (יחס סיכויים של 1.06), ליקוי קוגניטיבי קל (2.38) ובית החולים (2.32). בבית חולים אחד, 38% מהנשים פיתחו אירוע קרדיווסקולארי מג’ורי, זאת בהשוואה ל-19% מהנשים בבית החולים השני.
ההבדלים בתוצאות בין בתי החולים עשויים לנבוע מגורמים דוגמת אישיות, אמונות וגישות. ייתכן כי עומס מקרים לא מאוזן תרם להבדלים, מאחר ומספר החולים היה גבוה יותר באחד מבתי החולים.
גורמים מנבאים בלתי-תלויים בגברים כללו תסמיני דיכאון (יחס סיכויים של 1.95), יכולת גופנית ירודה (0.98) ודרגת תחלואה נלווית גבוהה יותר (1.14).
נשים היו מבוגרות יותר משמעותית מגברים (73 לעומת 63 שנים), עם שכיחות גבוהה יותר של תסמיני דיכאון, יכולות גופניות ירודות יותר והתגוררו בגפן בשכיחות גבוהה יותר.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!