הודעת שיבא

תוצאות ראשוניות של מחקר משותף של המרכז הרפואי שיבא ואוניברסיטת בר אילן מצביעות על עלייה בשיעורי התמותה מאוטם שריר הלב באזורים שבהם צורכים מים מותפלים. המחקר, שבוצע במסגרת עבודת הדוקטורט של מיטל שלזינגר, בהנחיה משותפת של פרופ’ מיכאל שכטר ממרכז הלב בשיבא ופרופ’ יונה אמיתי (בתמונה) מאוניברסיטת בר אילן וקופ”ח מאוחדת, הראה שבאותם אזורים בהם משתמשים במים מותפלים ישנה תמותה מוגברת מאוטם שריר הלב, מה שידוע יותר כהתקף לב, בהשוואה לאזורים שבהם מי השתייה אינם מכילים מים מותפלים.

למגנזיום תפקיד חיוני בגוף האדם והוא הכרחי לפעילותם של למעלה מ-300 אנזימים ותהליכים מטבולים רבים. קיים קשר בין מחסור במגנזיום ובין מחלות לב וכלי דם כולל שבץ מוחי, סוכרת וייתכן שגם סרטן המעי הגס. מחקרים אפידמיולוגים רחבי היקף הראו בעבר שבאזורים שבהם יש מחסור במגנזיום במי השתייה ובתזונה יש עליה בשכיחות של התפתחות סכרת מסוג 2, אירועי לב, אירועי שבץ מוחי ומוות לעומת אזורים בהם אין מחסור במגנזיום.

בנוסף, במחקרים קודמים הראו פרופ’ שכטר ואחרים שהוספת מגנזיום לחולי לב ולאנשים בריאים משפרת יכולת ביצוע מבחני מאמץ, מפחיתה הפרעות בקצב הלב, גורמת לשיפור בשומני הדם וטסיות הדם, מפחיתה סימני דלקת, משפרת את תפקוד האנדותל בדפנות כלי הדם ומשפרת את מדד איכות החיים. בשנת 2003 קיבל פרופ’ שכטר את הפרס השנתי היוקרתי של איגוד התזונה האמריקאי על תרומתו להבנת הפיזיולוגיה של המגנזיום בגוף האדם.

המחקר הנוכחי עקב אחר  4,700 חולים שגוייסו למחקר ה- ACSIS בין השנים 2002-2013.  מחקר ה-ACSIS מבוצע אחת לשנתיים וכולל את כל החולים שמגיעים עם אירוע לב חד ליחידות לטיפול נמרץ בישראל ועוקב במשך שנה אחר פרמטרים קליניים שונים כמו אירועי לב נוספים, אירועי מוח, תעוקת חזה ותמותה. החולים חולקו לשתי קבוצות בהתאם לאזורי המגורים שלהם אזורים בהם יש התפלת מי שתייה ואזורים שאין בהם התפלה. אוכלוסיית המחקר גם חולקה לשניים  – לפני ואחרי שנת 2006  – התחלת התפלת מי השתייה בישראל.

בתקופה המוקדמת, משנת 2002 ועד 2006, לא היה הבדל משמעותי בתמותה של אלה שגרו באזורים עם התפלה לעומת אלה בלי התפלת מי השתייה, אולם משנת 2008 ועד 2013, כאשר החלה התפלת מי השתייה, נמצאה עליה משמעותית בתמותה במעקב של חודש ושל שנה בחולים שגרו באזורים עם מים מותפלים לעומת החולים שלא גרו באזורים כאלה. בהמשך נדגמו 211 חולים עם אוטם חד בשריר הלב ונמצא שרמת המגנזיום בדם נמוכה משמעותית אצל אלה שגרו באזורים עם מים מותפלים לעומת אלה שלא גרו באזורים כאלה.

לפני 6 שנים נעשתה הערכה במשרד הבריאות לפיה בהוספת 250 מיליון קוב מים מותפלים למערכת הפצת המים מדי שנה קיים סיכון לתמותת יתר של 250 אנשים בשנה. מאז, כמות המים המותפלים יותר מהוכפלה.

סקרים קודמים מצאו שבישראל, כמו במדינות אחרות בעולם, צריכת המגנזיום נמוכה בעשרות אחוזים מזו המומלצת. גם הוועדה המייעצת למשרדי הבריאות והחקלאות האמריקאים יצאה לאחרונה במסמך עמדה שקיים מחסור של מגנזיום במזון האמריקאי, דבר שעלול להעלות תחלואה, וקראה להגביר צריכת המגנזיום במזון.

אך בעוד שמשרד הבריאות תמך בהוספת מגנזיום למים המותפלים, משרד האוצר ורשות המים התנגדו בין השאר בשל עלויות כספיות. ירידה במגנזיום במי השתייה פוגעת לא רק באדם אלא גם בצומח ובבעלי החיים, דבר שיש לו משמעות אקולוגית משמעותית. המחסור במגנזיום במים המשמשים לחקלאות עלול להביא לפגיעה באיכות הגידולים החקלאיים ולירידה בכמות המגנזיום בפירות וירקות טריים.

הערת המערכת:  המחקר הזה כידוע עורר סערה ציבורית גדולה כאשר דווח לראשונה לפני כשבוע בחדשות ערוץ 2 .  נדמה לנו שצריך להיות זהירים עדיין עם המסקנות, כיוון שלא נראה לנו שניתן לקבוע שקיים קשר סיבתי בין איזורי המגורים של המטופלים (עם/בלי מים מותפלים)  והתמותה מאירוע לבבי חד. בנוסף, שיעורי התמותה מאירוע לב כלילי ירדו לשמחתנו בעשור האחרון באופן מאוד משמעותי ומגיעים (לתקופה של החודש הראשון מהאירוע) אף לפחות מ-5% , כך שההתמקדות בתמותה מאירוע לב אקוטי בלבד, עלולה להיות אולי צרה מידי בעייתית. מחקר שיבחן את הקשר בין האזורים (ע”פ סטטוס התפלת מים) לסיכון לאירועים לב חדים עשוי אולי להציג תמונה מלאה ורחבה יותר, אך נראה שבעייתי יותר מבחינת זמינות ואיסוף הנתונים.