הטיפול ב-tPA (Tissue Plasminogen Activator) במינון נמוך שניתן באמצעות צנתר להסרת קרישי דם מחדרי המוח בחולים לאחר דימום תוך-חדרי, לא הביא לשיפור משמעותית בתוצא הסיום העיקרי שכלל מצב תפקודי טוב, שהוגדר לפי מדד mRS (Modified Rankin Score) של 0-3, בכלל אוכלוסיית מחקר CLEAR III. עם זאת, הטיפול לווה בירידה של 10% בשיעורי התמותה ללא עליה במספר החולים שנותרו במצב וגטטיבי או נדרשו לטיפול במסגרת מוסד סיעודי.
במסגרת מחקר CLEAR III, 500 חולים שהתקבלו בתוך 12-72 שעות מהופעת דימום תוך-חדרי (מדד NIHSS ממוצע של 20 נקודות) השלימו הכנסת צנתר מוחי וחולקו באקראי להכנסת סליין או tPA (1 מ”ג) כל שמונה שעות, למשך עד 12 מינונים או עד שלא היה דם בחדרים.
תוצא הסיום העיקרי היה עצמאות תפקודית (mRS של 0-3) לאחר 180 ימים והנ”ל תועד ב-48% מהחולים בקבוצת ההתערבות לעומת 45% מהחולים בקבוצת הסליין, הבדל שלא היה מובהק סטטיסטית. החוקרים קיוו להבדל של 13%, אך במקום זאת זוהה הבדל של 3%.
השימוש ב-tPA לווה בירידה של 10% בשיעורי התמותה בהשוואה לכלל האוכלוסיה. החוקרים זיהו עליה במדד mRS של 5, אך ללא הבדלים במוגבלות חמורה או מצב וגטטיבי לפי מדד Glasgow Outcome Scale ונרשמה עליה של 10% בשיעור החולים שהתגוררו בבית או במרכזי שיקום לאחר 180 ימים בקבוצת הטיפול ב-tPA.
במונחי בטיחות, שיעור אירועי דמם סימפטומטי עמדו על 2% בשתי הקבוצות והטיפול ב-tPA לווה בירידה בשיעורי זיהום חיידקי של החדרים.
מניתוח נוסף של הנתונים עלה כי הסיכויים לתוצאות טובות עם tPA השתפרו עם נפח הדם שפונה, כאשר התוצאות הטובות ביותר תוארו בחולים בהם הוסרו 90% מקרישי הדם.
בחולים שקיבלו מינונים נוספים של tPA ועברו מספר פרוצדורות ניקוז באמצעות צנתר תועדה הסרה רבה יותר של קרישי הדם. בחולים שבתחילת הדרך כמות הדם בחדרים הייתה קטנה מ-20 מ”ל לא תוארה תועלת לטיפול.
מתוך כנס ה- International Stroke Conference
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!