במאמר שפורסם בכתב העת BMJ טוענים מומחים כי מחקר ROCKET-AF התבסס על בדיקה שגויה למדידת INR בקבוצת ההשוואה של חולים שנטלו טיפול בקומדין וייתכן כי זו תרמה לתוצאות הגרועות יותר בקבוצת הטיפול בקומדין בהשוואה למטופלים ב-Rivaroxaban (קסרלטו).

הכותבים מסבירים כי בקבוצת הטיפול בקומדין למכשיר ששימש למדידת INR צורפה בדצמבר 2014 אזהרה מטעם מנהל המזון והתרופות האמריקאי, לפיה בשל אפשרות לתוצאות נמוכות משמעותית בהשוואה למדידות INR בבדיקות דם אין להשתמש במכשיר בחולים עם אנמיה עם המטוקריט נמוך מ-30%; מצבים המלווים ברמות פיברינוגן גבוהות, כולל מצבים דלקתיים (בהם זיהום חיידקי או נגיפי כמו דלקת ריאות או שפעת, דלקת מפרקים שגרונית, מחלת קרוהן, קוליטיס כיבית, מחלת כבד זיהומית או מחלת כליות דלקתית כמו נפרופתיה סוכרתית), זיהומים חמורים (דוגמת אלח-דם), בחולים מאושפזים, עם ממאירות מתקדמת או מחלת כליות סופנית תחת המודיאליזה; או בחולים עם דימום מכל-סוג או חבלה בקלות. תוצאה נמוכה שגויה עשויה להעיד כי החולים העלו את מינון הטיפול בקומדין לשווא.

במאמר שפורסם ב-BMJ קראו הכותבים לעורכי ה-New England Journal of Medicine, בו פורסמו ממצאי מחקר ROCKET-AF לצרף הערה למאמר המקורי ולציין כי יש להתייחס לממצאי המחקר בספק עד להערכה מקיפה יותר של הנושא.

עם זאת, מומחים בתחום טענו כי על-בסיס הנתונים הזמינים בשלב זה, אין עדויות משכנעות בכדי לשנות את ההמלצות לטיפול בנוגע לנוגדי הקרישה הפומיים החדשים למניעת אירועים מוחיים בחולים עם פרפור פרוזדורים.

בהודעה מטעם ה-EMA נקבע כי סוגיית מכשיר בדיקת ה-INR במחקר ROCKET-AF אינה מובילה לשינוי המסקנות בנוגע לבטיחות או מאזן סיכון-תועלת של הטיפול ב-Rivaroxaban במחקר. המשמעות היא כי ניתן להמשיך בטיפול התרופתי כמקודם.

בנוסף, מה-FDA נמסר לכותבי המאמר ב-BMJ כי אנשיו בוחנים את הנתונים הרלבנטיים בנוגע להשפעה האפשרית של המכשיר הלקוי על תוצאות מחקר ROCKET AF.

החוקרים החלו בסקירה החדשה באוקטובר וסיימו אותה בדצמבר. הצהרת סיכום קצרה פורסמה זמן קצר לאחר מכן ודיווחה כי התוצאות אישרו את ממצאי מחקר ROCKET AF ואת מאזן סיכון/תועלת החיובי של התרופה בטיפול בפרפור פרוזדורים, שאינו על-רקע מחלת מסתם.

בניתוח הנתונים החדש החוקרים זיהו את המשתתפים במחקר עם מדידות העשויות להיות שגויות ולאחר מכן השוו את התוצאות בקבוצות הטיפול השונות. ב-37% מהמשתתפים זוהה מצב אחד העשוי להוביל לתוצאות שגויות, עם פיזור כמעט שווה בין קבוצות הטיפול. כאשר החוקרים בחנו את כלל אוכלוסיית החולים ואת קבוצות החולים עם אפשרות לטעות מדידה, הם לא זיהו הבדלים בשיעורי אירועים מוחיים או תסחיפים.

כמו כן, תוצאות בטיחות הטיפול היו דומות למחקר המקורי, עם שיעורי דמם דומים ושיעורי דמם פטאלי ודמם תוך-גולגולתי שהיו נמוכים יותר בקרב מטופלים ב-Rivaroxaban, אך עם שיעור גבוה יותר של דימומים ממערכת העיכול. שיעור הדימומים היה גבוה יותר בשתי קבוצות הטיפול עם פוטנציאל למדידה שגויה, עם מגמה של סיכון יחסי גבוה יותר לדימום מג’ורי עם Rivaroxaban בהשוואה לקומדין.

ממצאים אלו עומדים בניגוד לחשש מפני תקלה אפשרית במכשיר מדידת INR בחולים עם מצבים מסוימים  העשויים להוביל למדידה נמוכה שגויה ועליה מיותרת במינון הטיפול בקומדין, שתוביל לסיכון מוגבר לדימום בקרב מטופלים בקומדין.

לאור מכלול הנתונים, החוקרים קבעו כי אין אינטראקציה מובהקת סטטיסטית בין המכשיר שהיה בשימוש ובין תוצאות הטיפול בחולים ולכן סבורים כי ממצאי המחקר המקורי עומדים על כנם.

BMJ

לידיעה במדסקייפ