במאמר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, שעוררו מחלוקת רבה, מהם עולה כי משמרות ארוכות יותר של מתמחים בכירורגיה ומנוחה מעטה יותר בין משמרות אינן צפויות להשפיע משמעותית על מדדי בטיחות הטיפול בחולים.

המחקר האקראי כלל 117 תכניות התמחות בכירורגיה כללית במהלך השנים 2014-2015 והוא מהווה נסיון להקל על מגבלת שעות העבודה שכפה ה-ACGME (Accreditation Council for Graduate Medical Education) במהלך 13 השנים האחרונות. הכללים נועדו למנוע עבודת-יתר של מתמחים תוך חשיפה המטופלים לטעויות בטיפול.

מחקר FIRST, קיצור של Flexibility in Duty Hour Requirements for Surgical Trainees, קיבל מימן מה-ACS (American College of Surgeons), ACGME ו-ABS (American Board of Surgery).

117 תכניות ההתמחות שנכללו במחקר כללו 151 בתי חולים. מחצית מתכניות ההתמחות חולקו לקבוצה בה הקפידו על מגבלת שעות העובדה שהנחה ה-ACGME והמחצית השניה חולקה לקבוצה של מדיניות גמישה יותר. בשתי הקבוצות המתמחים לא יכלו לעבוד למעלה מ-80 שעות בשבוע בממוצע לאורך ארבעה שבועות. כל המתמחים קיבלו יום מנוחה אחד כל שבעה ימים, ולא היו בכוננות בתדירות שעולה על כל לילה שלישי.

עם זאת, המשתתפים בקבוצת המדיניות הגמישה יכלו לוותר על הדרישות האחרות של ה-ACGME בנוגע למשך המשמרת והפסקות מנוחה. מתמחים בשנה הראשונה יכלו לרשום היקף עבודה מקסימאלי של 16 שעות בקבוצת המדיניות הסטנדרטית וכל יתר המתמחים יכלו לעלות מעבר למגבלה 28 שעות. בקבוצת המדיניות הגמישה לא הקפידו גם על דרישת מנוחה מינימאלית של שמונה שעות בין משמרות או על מנוחה של לפחות 14 שעות לאחר עבודה במהלך 24 שעות ברציפות.

התוצא העיקרי של המחקר היה שיעור החולים הכירורגיים שהלכו לעולמם או פיתחו סיבוכים חמורים בתוך 30 ימים. בהיבט זה לא היו הבדלים מעשיים בין קבוצות המדיניות הנוקשה (9%) ומדיניות גמישה (9.1%). דמיון זה נותר גם כאשר מדובר היה בניתוחי דחופים או אלקטיביים, ניתוחים של חולים מאושפזים או אמבולטורים או חולים בסיכון גבוה או לא בסיכון גבוה. באשר לתוצאים משניים דוגמת אלח-דם, ניתוח חוזר לא-מתוכנן וזיהומים באתר הניתוח, בשתי הקבוצות תועדו שיעורים דומים.

מממצאים אלו עולה כי גמישות מדיניות שעות עבודה של מתמחים הינה בטוחה מבחינת הטיפול בחולים.

החוקרים השלימו גם סקר של המתמחים באמצע השנה האקדמית 2014-2015 להערכת מחשבותיהם בנושא, ובעיקר, לבחון את איכות ההכשרה והתחושה הכללית שלהם. מהנתונים עלה כי מתמחים בתכניות גמישות לא היו פחות שבעי רצון מהחוויה הלימודית שלהם בהשוואה לאלו בתכניות סטנדרטיות (11% לעומת 10.7%, בהתאמה). חוסר שביעות רצון מהמצב בכללותו היה פחות או יותר דומה (14.9% עם תכנית גמישה לעומת 12% מאלו בתכנית סטנדרטית).

החוקרים זיהו הבדלים משמעותיים בין מתמחים בשתי הקבוצות. אלו בתכניות שהתירו משמרות ארוכות יותר נטו פחות להתייחס להשפעה שלילית של שעות העבודה על בטיחות הטיפול בחולים, רצף הטיפול ונושאי הכשרה דוגמת רכישת כישורי ניתוח. הם גם נטלו פחות לדווח על יציאה באמצע ניתוח, פספוס ניתוח או העברת סוגיה פעילה לטיפול של רופא אחר.

עם זאת, אותם מתמחים נטו יותר להביע חוסר שביעות רצון מההשפעה של משמרות ארוכות על הזמן שלהם עם המשפחה והחברה, תחביבים, מנוחה ומצב בריאותי.

N Engl J Med

לידיעה במדסקייפ