מחקר עוקבה חדש המתפרסם ב-Acta Diabetol המבוסס על ניתוח נתונים ארציים בטאיוואן מצביע על כך שהשימוש ב-Sitagliptin (ג’נוביה, MSD) בחולי סוכרת סוג 2 קשור לתוצאות קרדיווסקולריות עדיפות וירידה בסיכון לאירועים קרדיווסקולריים.
ברקע מציינים החוקרים כי למרות שחסמי DPP-4 משפרים איזון גליקמי, ההשפעה על תוצאות קרדיווסקולריות בפועל נותרה לא ברורה. מטרת מחקר עוקבה זה הייתה להעריך את התוצאות הקרדיווסקולריות בקרב מטופלים סוכרתיים אשר מטופלים בחסמי DPP-4 , ובמקרה זה, סיטאגליפטין.
נכללו באנליזה כ-105,000 מטופלים סוכרתיים שזוהו מתוך מאגר הנתונים של ביטוח הבריאות הלאומי בטאיוואן בין התקופה שמתחילה במרץ 2003 ועד לסוף 2011.
מטופלים שקיבלו סיטאגליפטין נכללו באנליזה, ומולם קבוצת ביקורת מותאמת גיל ומין ביחס של 4:1 באמצעות מדגם מותאם סיכון. התוצאות כללו אירועים קרדיווסקולריים חריגים ותמותה. החוקרים ביצעו רגרסיה לוגיסטית לצורך הערכת יחסי הסיכון בין שימוש בסיטאגליפטין ואירועים קרדיווסקולריים.
החוקרים מדווחים כי לאורך 14 חודשים בממוצע, שעור האירועים הקרדיווסקולרים לכל 1000 חודשי מטופל היו נמוכים באופן מובהק בקרב קבוצת הסיטאגליפטין : 3.41 לעומת 5.17, p < 0.001) .
הסיכון היחסי למחלת לב כלילית למטופלי סיטאגליפטין היה 0.59 (בטווח 0.48-0.72) , של 0.75 (בטווח 0.59-0.96 ) עבור שבץ, ושל 0.56 (בטווח 0.41-0.74) לתמותה מכל סיבה, וזאת לאחר התאמות לגורמי סיכון נוספים.
החוקרים מסכמים כי תוצאות אלה מצביעות על עדיפות של סיטאגליפטין כקבוצת טיפול בהפחתת הסיכון הקרדיווסקולרי של חולי סוכרת סוג 2.
Acta Diabetol.2015 Dec 21
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!