מדדים נפוצים בתרשימי אק”ג המדווחים באופן אוטומטי במהלך בדיקת אק”ג סטנדרטית עשויים לשמש כסמנים בלתי-תלויים לסיכון לתמותה עקב מחלות לב וכלי דם ומשפרים את יכולת הניבוי של אירועים פטאלים בחולים עם מחלת כליות כרונית, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American Society of Nephrology.
החוקרים אספו נתונים אודות 3,587 משתתפים במדגם Chronic Renal Insufficiency Cohort. בתחילת המחקר, בשליש מהחולים הייתה עדות למחלה קרדיווסקולארית. ב-15% מהמשתתפים מרווח PR עמד על 200 מילי-שניות ומעלה, ב-30% מרווח QRS עמד על 100 מילי-שניות ומעלה וב-8% מקטע QTc עמד על 450 מילי-שניות ומעלה בגברים או 460 מילי-שניות ומעלה בנשים. ב-9% הייתה עדות להיפרטרופיה של חדר שמאל.
במהלך חציון מעקב של 7.5 שנים, תועדו 750 מקרי תמותה בכלל המדגם. החוקרים זיהו את הסיבות לתמותה ב-497 מקרים ומצאו כי סיבות קרדיווסקולאריות היו אחראיות ל-256 מקרי תמותה וסיבות אחרות היו אחראיות ל-241 מקרי תמותה.
מהתוצאות עולה כי מרווח PR של 200 מילי-שניות ומעלה לווה בעליה של 62% בסיכון לתמותה קרדיווסקולארית בהשוואה לאלו עם מרווח PR קצר מ-200 מילי-שניות. בדומה, עליה במרווח מקטע QRS בטווח 110-119 מילי-שניות לוותה בעליה של 64% בסיכון לתמותה קרדיווסקולארית, בעוד שמרווח של 120 מילי-שניות ומעלה לווה בעליה של למעלה מ-75% בסיכון, בהשוואה למרווח QRS קצר מ-100 מילי-שניות.
מקטע QTc של 450 מילי-שניות ומעלה בגברים ו-460 מילי-שניות ומעלה בנשים לווה בעליה של 72% בסיכון לתמותה קרדיווסקולארית, בהשוואה למקטע QTc קצר מ-450 מילי-שניות בגברים ו-460 מילי-שניות בנשים.
קצב לב של 60-90 פעימות לדקה לווה בעליה של 21% בסיכון לתמותה קרדיווסקולארית, בעוד שקצב לב של 90 ומעלה לווה בעליה של פי 2.35 בסיכון לתמותה קרדיווסקולארית, בהשוואה לקצב לב איטי מ-60 פעימות לדקה.
העליה בקצב הלב לוותה בקשר בלתי-תלוי עם כל שלוש תוצאי התמותה (תמותה קרדיווסקולארית, תמותה מכל-סיבה ותמותה מסיבות אחרות), וכן זהו המדד האלקטרוקרדיוגרפי היחיד שזוהה כסמן בלתי-תלוי לתמותה לא-קרדיווסקולארית. מנגד, לא תועד קשר בין היפרטרופיה של חדר שמאל על-בסיס תרשים אק”ג, ביחד עם מדדי חומרת היפרטרופיה של חדר שמאל, ובין הסיכון לתמותה.
בתת-קבוצה של חולים ללא היסטוריה של מחלת לב כלילית, אי-ספיקת לב או אירועים מוחיים, החוקרים זיהו 242 מקרים של אי-ספיקת לב חדשה ו-136 מקרים חדשים של אוטם שריר הלב. בתת-קבוצה זו, הם זיהו כי בהשוואה למרווח QRS קצר מ-100 מילי-שניות, באלו עם מרווח של 100-119 מילי-שניות נרשמה עליה של 60% בהיארעות אי-ספיקת לב ואוטם שריר הלב. הסיכון להיארעות אי-ספיקת לב ואוטם שריר הלב עלה ב-116% בקרב משתתפים עם מרווח QRS של 120 מילי-שניות ומעלה. מרווח QTc ארוך לווה בעליה בשיעורי אי-ספיקת לב בלבד.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!