אחת השאלות הנפוצות בטיפול בחולים הנוטלים קומדין ומיועדים לניתוח אלקטיבי או פרוצדורה פולשנית היא האם יש צורך בטיפול מגשר עם LMWH (Low Molecular Weight Heparin) לפני ההתערבות הפולשנית או לאו. מנתוני מחקר חדש במימון NHLBI (National Heart, Lung, and Blood Institute), שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine, עולה כי אין תועלת קלינית לטיפול מגשר סביב פרוצדורות בהשוואה להפסקת הטיפול בקומדין בלבד.
מדובר במחקר אקראי, כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, בו לאחר הפסקת טיפול בקומדין סביב פרוצדורות, המטופלים חולקו באקראי לטיפול נוגד-קרישה מגשר ב-LMWH (100 יחידות לק”ג של Dalteparin) או פלסבו תואם, שניתנו בזריקות תת-עוריות, פעמיים ביום, החל משלושה ימים לפני הפרוצדורה ועד 24 שעות לפני הפרוצדורה ולאחר מכן למשך 5-10 ימים לאחר הפרוצדורה. הטיפול בקומדין הופסק חמישה ימים לפני הפרוצדורה וחודש בתוך 24 שעות לאחר הפרוצדורה. החולים נותרו במעקב 30 ימים לאחר הפרוצדורה.
התוצאים העיקריים כללו את שיעורי תרומבואמבוליזם עורקי (אירוע מוחי, תסחיף סיסטמי, או TIA) ודימומים מג’וריים.
מדגם המחקר כלל 1,884 חולים, מהם 950 חולקו לטיפול פלסבו ו-934 לטיפול מגשר. שיעורי ההיארעות של תרומבואמבוליזם עורקי עמדו על 0.4% בקבוצת הפלסבו ועל 0.3% בקבוצת ההתערבות (הבדל של 0.1 נקודות אחוז, p=0.01 להעדר-נחיתות). ההיארעות של דימומים מג’וריים עמדה על 1.3% בקבוצת הפלסבו ועל 3.2% בקבוצת ההתערבות (סיכון יחסי של 0.41, p=0.005 לעדיפות).
בחולים עם פרפור פרוזדורים בהם הופסק טיפול בקומדין לפני ניתוח אלקטיבי או פרוצדורה פולשנית אחרת, גישה המבוססת על אי מתן טיפול מגשר בנוגדי-קרישה לא הייתה נחותה בהשוואה לטיפול מגשר ב-LMWH והפחיתה את הסיכון לדימומים מג’וריים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!