במאמר שפורסם במהלך חודש מאי בכתב העת JAMA Internal Medicine מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה קשר בין זריקות טסטוסטרון ובין סיכון גבוה יותר לאירועים קרדיווסקולאריים בטווח הקצר, בהשוואה לטיפול בג’ל טסטוסטרון או מדבקת טסטוסטרון.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי עליה בשימוש בתכשירי טסטוסטרון והדיווחים הסותרים אודות אירועים חריגים הובילו לחשש מפני הבטיחות הקרדיווסקולארית של טסטוסטרון. טסטוסטרון זמין במספר אמצעים בעלי פרופיל פרמקוקינטי שונה; זריקות טסטוסטרון מובילות לעליות חדות ברמות טסטוסטרון ומדבקות וג’ל מובילים לעליה מתונה יותר. עד כה לא נערכו מחקרים להערכת הבטיחות הקרדיווסקולארית היחסית של ג’ל, זריקות או מדבקת טסטוסטרון.
כעת ביקשו החוקרים לבחון את הבטיחות הקרדיווסקולארית של תכשירי טסטוסטרון השונים. לשם כך הם השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שהתבסס על נתוני ביטוח מסחרי (1 בינואר, 2000, עד 31 בדצמבר, 2012) וביטוח מדיקייר (1 בינואר, 2007, עד 31 בדצמבר, 2010) בארצות הברית כן נתונים מבריטניה (1 בינואר, 2000, עד 30 ביוני, 2012). מדגם המחקר כלל 13 גברים (גילאי 18 שנים ומעלה) שהחלו בטיפול במדבקות או ג’ל טסטוסטרון, או 14 זריקות לאחר 180 ימים ללא טיפול בטסטוסטרון.
החוקרים אספו נתונים מהרשומות הרפואיות, אבחנות רפואיות או תביעות בשל אירועים קרדיווסקולארים וצרברווסקולארים במהלך אוטם שריר הלב, אנגינה לא-יציבה, אירוע מוחי ותוצא משולב (אוטם שריר הלב, אנגינה לא-יציבה, או אירוע מוחי); תרומבואמבוליזם ורידי; תמותה; ואשפוז מכל-סיבה.
החוקרים זיהו 544,115 משתתפים שהחלו טיפול בטסטוסטרון בשלוש סדרות הנתונים: 37.4% זריקות, 6.9% מדבקות ו-55.8% ג’ל טסטוסטרון. מרבית הגברים במדגם מדיקייר החלו טיפול בזריקות (51.2%), מרבית המשתתפים תחת ביטוח מסחרי בארצות הברית החלו טיפול בג’ל (56.5%) ובמאגר הנתונים הבריטי תועד שיעור דומה של מטופלים בזריקות או בג’ל (כ-41%).
מניתוח הנתונים עלה כי בהשוואה לגברים שטופלו בג’ל, באלו שהחלו טיפול בזריקות טסטוסטרון תועד סיכון גבוה יותר לאירועים קרדיווסקולארים (כלומר, אוטם שריר הלב, אנגינה לא-יציבה ואירוע מוחי, יחס סיכון של 1.26), אשפוז (יחס סיכון של 1.16) ותמותה (יחס סיכון של 1.34), אך לא תרומבואמבוליזם ורידי (יחס סיכון של 0.92). בהשוואה לג’ל טסטוסטרון, טיפול במדבקות לא הביא לעליה נוספת בסיכון לאירועים קרדיווסקולארים (יחס סיכון של 1.10), אשפוזים (יחס סיכון של 1.04),תמותה (יחס סיכון של 1.02) או תרומבואמבוליזם ורידי (יחס סיכון של 1.08).
החוקרים מסכמים וכותבים כי הממצאים מעידים על קשר בין זריקות טסטוסטרון ובין סיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולארים, אשפוזים ותמותה, בהשוואה לשימוש בג’לים. לשימוש במדבקות או בג’לים פרופיל סיכון דומה. עם זאת, המחקר לא בחן אם החולים ענו על הקריטריונים לטיפול בטסטוסטרון ולא העריך את הבטיחות של טסטוסטרון בקרב אלו שטופלו ואלו שלא טופלו בתרופה.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!