השימוש באספירין לאחר גידול סרטני לא ממאיר של הערמונית אינו קשור להפחתה בתמותה מסרטן או תמותה מכל סיבה, כך עולה ממחקר מבוסס אוכלוסייה גדול שבוצע באנגליה ופורסם ב-Journal of Urology.

למעשה, מעדכנים החוקרים,  הסיכון לתמותה מסרטן הערמונית אף היה גדול יותר בקרב גברים שהחלו להשתמש באספירין לאחר האבחנה, אם כי ייתכן שהתוצאה קשורה לגורמי סיכון אחרים, ולכן לא ניתנת על ידם המלצה להימנעות משימוש באספירין לאחר האבחנה.

ברקע מסבירים המחברים כי מס’ מחקרים תצפיתיים הראו תוצאות לא עקביות באשר להשפעה של נטילת אספירין על הפרוגנוזה של סרטן ערמונית. במחקרים הללו היו מגבלות מתודולוגיות חשובות שהובילו להגזמה של הערכת האפקט הפוטנציאלי של אספירין בגברים עם סרטן ערמונית.  במחקר שלהם, שבו לדבריהם נעשה שימוש בשיטות סטטיסטיות מתאימות, לא נמצא שלאספירין יש אפקט מגן.

החוקרים עשו שימוש ברשם הלאומי בבריטניה של מחלת הסרטן, ומאגרי מידע נוספים. החוקרים זיהו 11,719 גברים עם סרטן ערמונית לא ממאיר שאובחנו בין 1998 ל-2009 . הגיל הממוצע בזמן האבחנה היה 71.3 .

במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 5.4 שנים, 1,793 גברים נפטרו כתוצאה מסרטן הערמונית ו-3.502 נפטרו מסיבות אחרות.

בסה”כ , השימוש באספירין בתקופה שלאחר האבחנה היה קשור עם עלייה של 46% בסיכון לתמותה בשל סרטן הערמונית (סיכון יחסי 1.46, בטווח 1.29-1.65) , ולעלייה של 37% בסיכון לתמותה מכל סיבה. (1.37, 1.26-1.5) .

לא נמצאו עדויות להשפעה של קשר משך נטילה-תגובה בין אספירין לתמותה מסרטן ערמונית או מכל סיבה.

יחד עם זאת, הסיכון המוגבר לתמותה מסרטן הערמונית (1.84, 1.59-2.12) ומכל סיבה (1.7,1.53-1.88) היה במטופלים שהחלו את הטיפול באספירין לאחר האבחנה. לא נמצאה עלייה בסיכונים אלה במטופלים שהחלו ליטול אספירין לפני האבחנה, והממצא הזה היה עקבי בכל שלושת המחקרים התצפיתיים שבוצעו. 

החוקרים לא מצאו הסבר לתוצאות המנוגדות שהתקבלו במחקרים אחרים, למשל מחקר זה מה-J Clin Oncol.2014;32:3716-3722 שהראה סיכון יחסי מובהק של 0.6 (בטווח 0.37-0.99) במטופלים עם סרטן ערמונית בסיכון גבוה, בניגוד לממצאים של צוות המחקר הנוכחי באוכלוסייה דומה (סיכון יחסי 1.85, בטווח 1.51-2.3) .

החוקרים מציינים כי אין כיום פרקטיקה מקובלת לרשום אספירין למניעת תמותה בקרב גברים עם סרטן ערמונית, והשימוש באספירין הוא בדר”כ על רקע מצבים קרדיווסקולריים שבהם יש עדויות מוכחות, ולכן אין לדעתם מקום,  על רקע תוצאות מחקרם, לשנות את הפרקטיקה הזו.

אחד ההסברים שהחוקרים מציעים לתוצאות הן שהשימוש באספירין לאחר האבחנה קשור להתקדמות המחלה, כלומר גברים נטו יותר להתחיל הטיפול באספירין במידה והמחלה התקדמה יותר אצלם, שכן קיימת הערכה שחלק מהטיפולים הישירים כנגד סרטן הערמונית, כמו למשל דיכוי אנדרוגני , מעלים הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים, שהם עצמם מעלים כמובן את הסיכון לתמותה.

החוקרים אמנם ביצעו התאמות לכ-30 משתנים שלהם השפעה פוטנציאלית על הסיכון, אך התוצאות שהתקבלו נותרו ללא שינוי גם לאחר התאמות אלה.

בכתבה במדסקייפ טוען מומחה שביצע מחקרים בנושא אספירין בסרטן הערמונית שלמחקר זה יש מס’ מגבלות, כמו למשל התעלמות מגורמים פרוגנוסטיים של התקדמות סרטן הערמונית (מדד גליסון וערכי PSA) בקרב יותר מ-50% מהמשתתפים במחקר, מגבלה שגם החוקרים ציינו אותה במאמר. בנוסף הם ציינו, במסגרת המגבלות שמדובר בתקופת מעקב קצרה יחסית של 5.4 שנים בלבד, וכן הגיל המתקדם (71.3 שנים כאמור) של המשתתפים בעת האבחון .

מסקנתם לכן שיש מקום למחקר נוסף מתוכנן היטב שיספק מידע ברור יותר על האפקט של אספירין בגברים עם סרטן הערמונית.

J Urol. 2015;193:1220-1225.Full text

הערת המערכת: מכיוון שפורסמו מחקרים רבים, בעיקר תצפיתיים , על התועלת של אספירין במניעת תחלואה ותמותה הקשורים לסוגי סרטן רבים, המחקר הזה מעלה תהיות באשר ליעילות האספירין גם באינדיקציות הסרטניות האחרות.