מטה0אנליזה גדולה להערכת ההשפעות של טיפול בסטטינים על אי-ספיקת לב מצאה כי הטיפול לאיזון פרופיל השומנים בדם, הניתן במשך למעלה מארבע שנים, הביא לירידה משמעותית במספר החולים המאושפזים בשל אי-ספיקת לב, אך לא הפחית את הסיכון לתמותה עקב אי-ספיקת לב.
מבין 132,538 משתתפים שלקחו חלק ב-17 מחקרים להערכת מניעה ראשונית ושניונית, הטיפול בסטטינים הביא להפחתת הסיכון לאשפוזים עקב אי-ספיקת לב בהיקף של 10% בהשוואה לקבוצת הביקורת. עוד זוהתה ירידה משמעותית של 8% בתוצא סיום משולב שכלל תמותה עקב אי-ספיקת לב ואשפוזים, אך ירידה זו נבעה מהירידה באשפוזים עקב אי-ספיקת לב.
החוקרים מציינים כי ניתן לטעון כי הירידה היחסית של 10% היא קטנה, אך הם סבורים כי עקומות האירועים רק מתחילות להיפרד. להערכתם, ארבע שנות מעקב אינה תקופה ארוכה דיו לזיהוי ירידה באשפוזים או מקרי תמותה עקב אי-ספיקת לב.
הסקירה כללה נתונים שלא-פורסמו מ-17 מחקרים. מדובר במחקרים שונים להערכת סטטינים, כולל מחקרים מבוקרי-פלסבו, מחקרים מבוקרים להערכת טיפול סטנדרטי ומחקרים להשוואת מינון בינוני מול אינטנסיבי. המדגם כלל אוסף משתתפים, כולל מחקרים להערכת מניעה ראשונית, מחקרים להערכת מניעה שניונית ומחקרים מעורבים.
בסיכומו של דבר, הטיפול בסטטינים הביא להפחתת רמות LDL בהיקף של 37.4 מ”ג לד”ל ולהפחתת הסיכון לאוטם שריר הלב בהיקף של 26%. כאמור, לאחר 4.2 שנות מעקב נרשמה ירידה של 10% בסיכון לאשפוזים עקב אי-ספיקת לב. לא תועדה השפעה על שיעורי התמותה עקב אי-ספיקת לב.
החוקרים גם ביקשו לקבוע את ההשפעה של סטטינים על אירועי אי-ספיקת לב, עם וללא הופעת אוטם שריר הלב קודם לכן. לשם כך, הם בחנו את הירידה היחסית בסיכון לאי-ספיקת לב בחולים לאחר אוטם שריר הלב לפני האבחנה של אי-ספיקת לב ובאלו שאובחנו עם אוטם שריר הלב לאחר אי-ספיקת לב.
כ-10-15% מאירועי אי-ספיקת לב ראשונים הופיעו לאחר אוטם לא-פטאלי של שריר הלב. בחולים אלו, הטיפול בסטטינים הפחית את הסיכון לתמותה או אשפוז עקב אי-ספיקת לב בהיקף של 13%, אם כי הירידה הנ”ל לא הייתה מובהקת סטטיסטית. בקרב אלו ללא אוטם שריר הלב לפני אי-ספיקת לב, הטיפול בסטטינים הפחית את הסיכון היחסי בהיקף של 9%, בהשוואה לביקורות.
Eur Heart J 2015
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!