צפי לעליה בשכיחות החולים עם מחלת כליות כרונית בעשורים הקרובים (Am J Kidney Dis.)

שכיחות מחלת כליות כרונית צפויה לעלות באופן דרמטי במהלך עשרים השנים הבאות, עם צפי כי למעלה ממחצית מהמטופלים בגילאי 30-64 שנים יסבלו ממחלת כליות כרונית, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו במהלך חודש מרץ בכתב העת American Journal of Kidney Disease.

לפי ההערכות לפיהן בשנת 2020 אוכלוסיית ארצות הברית תמנה כ-204 מיליון אנשים בגילאי 30 שנים ומעלה  ומספר זה צפוי להאמיר ל-225 מיליון בשנת 2030, ולכן מספר המבוגרים בגילאי 30 שנים ומעלה עם מחלת כליות כרונית צפוי להגיע ל-28 מיליון בשנת 2020 וקרוב ל-38 מיליון חולים בשנת 2030.

עליה זו מעידה על עליה בהוצאות הטיפול הרפואי במחלת כליות כרונית ואובדן איכות חיים, עם הדגשת חשיבות פיתוח התערבויות חדשות להאטת הופעת והתקדמות מחלת כליות כרונית.

כיום, מחלת כליות כרונית פוגעת באחד מכל שבעה מבוגרים בארצות וממחקר שפורסם לאחרונה עולה כי שיעורי התמותה על-רקע מחלת כליות כרונית עלו כפליים במהלך שני העשורים האחרונים. החוקרים מצפים כי שיעור המבוגרים בארצות הברית עם מחלת כליות כרונית יעלה מ-13.2% כיום ל-14.4% בשנת 2020 ו-16.7% בשנת 2030.

ברמת הפרט, במטופלים בשלוש קבוצות הגיל, 30-49, 50-64 ו-65 שנים ומעלה, ללא מחלת כליות כרונית בתחילת הדרך, ההיארעות של מחלת כליות כרונית במהלך החיים עומדת על 54%, 52% ו-42%, בהתאמה. להשוואה, שיעורים אלו עומדים על 12.5%, 33-38% ו-90% בנשים עם סרטן שד, סוכרת ויתר לחץ דם, בהתאמה, במבוגרים בגיל העמידה.

במהלך המחקר הנוכחי עקבו החוקרים אחר המשתתפים מגילם הנוכחי עד מותם או עד גיל 90 שנים, במטרה לדמות את ההיארעות במהלך החיים של מחלת כליות כרונית ולנבא את השכיחות של מחלת כליות כרונית בשנים 2020 ו-2030.

המדגם התבסס על נתונים ארציים מייצגים של אנשים בגילאי 30 שנים ומעלה מסקרי NHANES בשנים 1999-2010. החוקרים התמקדו בשיעורי הימצאות מחלת כליות כרונית במבוגרים בגילאי 30 שנים ומעלה מאחר וקצב הפינוי הגלומרולארי מתחיל לרדת לאחר גילאי 20-30 שנים.

המודל מדמה התקדמות מחלה ועוקב אחר החולים עם הירידה בקצב הפינוי הגלומרולארי ו/או התפתחות אלבומינוריה עיקשת.עם זאת, החוקרים מודים כי לאור הנתונים המוגבלים, הערכות המודל מתבססות על הנחות לא-מבוססות לפיהן בכל שנה חלה ירידה קבועה בקצב הפינוי הגלומרולארי. ההנחה של שיעור ירידה קבוע בקצב הפינוי הגלומרולארי ככל הנראה מפשטת ביתר את המצב בפועל ונתונים טובים יותר בנוגע לצפי התפקוד עשויים להוביל לתחזיות טובות יותר.

Am J Kidney Dis. 2015;65:403-411

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה