טיפול בסטטינים מעלה את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 ב-46% , וזאת גם לאחר התאמות לגורמי סיכון, כך קובע מחקר מבוסס אוכלוסיה גדול המתפרסם אתמול  ב-Diabetologia .

כידוע היו כבר פירסומים על כך שסטטינים מעלים את הסיכון לסוכרת באוכלסיה הכללית, כשהמימצאים היו של עליה של בין 10%-22% . 

במחקר החדש,  מרבית המשתתפים נטלו אטורבסטטין וסימבסטטין והסיכון לסוכרת לא היה תלוי במינונים של שתי תרופות אלה. עם זאת, החוקרים מציינים שסטטינים הינם טיפול אפקטיבי מאוד להורדת סיכון קרדיווסקולרי וגם אם הסיכון לסוכרת גדל כתוצאה מכך זו עדיין אינה סיבה להפסיק הטיפול, בעיקר במטופלים עם היסטוריה של אוטם שריר הלב. מנגד, טוענים המחברים עבור אנשים הנמצאים בסיכון גבוה לסוכרת (השמנה, רקע משפחתי) ייתכן ויש מקום להפחית את מינון הסטטינים במידת האפשר.

החוקרים מסבירים ברקע למחקר שהמחקרים הקודמים שבחנו את הקשר בין סטטינים לסוכרת והצביעו על עלייה בסיכון, המשתתפים נבחרו באופן סלקטיבי (בעיקר במחקרי סטטינים עם מטופלים בסיכון גבוה לאירועים קרדיווסקולרים), ולכן הסיכון לסוכרת במחקרים אלה לדעתם שונה מזה של האוכלוסיה הכללית.

לכן, במחקר הנוכחי בדקו החוקרים את האפקט של סטטינים על רמות סוכר בדם ועל הסיכון לסוכרת סוג 2 ב-8,749 משתתפים לא סוכרתיים בגילים 45-73 לאורך תקופת מעקב של 6 שנים במסגרת מעקב מבוסס האוכלוסיה של מחקר Metabolic Syndrome in MenובקיצורMETSIM שערך בפילנד.

המחברים חקרו גם את המכניזם שבו סטטינים גורמים להתפתחות סוכרת באמצעות הערכת שינויים בתנגודת והפרשת אינסולין .

החוקרים מציינים כי אבחנת סוכרת הוגדרה באמצעות מבחן סבילות סוכר פומי (OGTT) ורמת HBA של מעל 6.5% או ע”י התחלת טיפול בתרופות להורדת סוכר.

החוקרים מדווחים כי במהלך תקופת המעקב 625 מהמשתתפים אובחנו עם סוכרת סוג 2 חדשה. נעשה גם שימוש תוצאות ה-OGTT להערכת רגישות והפרשת אינסולין.

הטיפול בסטטינים ניתן לקבוצה של 2,412 משתתפים. הסיכון המוגבר לסוכרת סוג 2 נמצא גם לאחר התאמות לגיל, BMI , היקף מתניים , פעילות גופנית, עישון, צריכת אלכוהול, הסטוריה משפחתית של סוכרת, טיפול בחוסמי בטא ומשתנים וכאמור עמד על 1.46 .

הסיכון שנמצא לא היה כאמור תלוי מינון עבור סימבסטטין ואטורבסטטין שנלקחו ע”י 388 ו-1,409 מטופלים , בהתאמה. מינונים גבוהים של סימבסטטין היו קשורים עם סיכון של פי 1.44 לסוכרת לעומת 1.28 במינונים נמוכים, כאשר הסיכון תחת אטורבסטטין במינון גבוה היה 1.37  .

הטיפול בסטטינים היה קשור לעלייה מובהקת (P= .001) ברמות סוכר בתוך שעתיים, וכן השטח של הסוכר מתחת לעקומה במעקב (P< .001) , כמו גם עלייה נומינלית מובהקת ברמות הסוכרת בצום (P= .037) .

מעבר לכך, אנשים שנטלו סטטינים היו עם ירידה של 24% ברגישות לאינסולין ושל 12% בהפרשת אינסולין בהשוואה לאלה שלא נטלו סטטינים, עם תלות במינון.

החוקרים מציינים כי למרות שחלק מהסטטינים הישנים יותר כמו פלובוסטטים ולובסטטין נחשבים כפחות גורמים לסוכרת מאשר אטורבסטטין וסימבסטטין, מספר המשתתפים שנטלו תרופות אלה היה קטן מידי בכדי לבצע הערכה מבוססת לגבי הסיכון שלהם לסוכרת.

במסגרת המסקנות, המחברים מדגישים כי במטרה להשיג איזון בין הסיכון לסוכרת והתועלת הקרדיווסקולרית של סטטינים ברור שמטופלים עם היסטוריה של אירועים קרדיווסקולרים ורמות גבוהות של LDL כולסטרול צריכים ללא ספק ליטול סטטינים.

יחד עם זאת, החוקרים טוענים שבמסגרת מניעה ראשונית, בעיקר בנשים , הנמצאות בסיכון נמוך יותר לאירועים קרדיווסקולרים (הערת המערכת – לא בטוח שכולם יסכימו לכך, יש עדויות לכך שאצל נשים הסיכון דומה לגברים אך מופיע רק בגיל מבוגר יותר..) ייתכן שיש להיות זהירים יותר במתן מרשם לתחילת טיפול בסטטינים.

החוקרים מציינים גם שהמחקר לא מספק עדויות לגבי סוכרתיים שמטופלים כבר בסטטינים, ואף מדגישים כי ללא ספק יש תועלות רבות לטיפול בסטטינים בסוכרתיים ושאין בוודאי מקום להסיק שיש להפסיק סטטינים בחולי סוכרת, בודאי לא בחולי סוכרת שיש להם כבר מחלת לב.

כאמור, לדעת החוקרים באנשים ללא סוכרת , אך עם סיכון מוגבר לסוכרת או מצב של קדם סוכרת, יש מקום לעשות את הערכת הסיכון לסוכרת מול התועלת הקרדיווסקולרית בעת ששוקלים התחלת טיפול בסטטינים. כמו כן, הם מוסיפים, מטופלים כאלה במידה ומתחילים או ממשיכים טיפול בסטטינים – ראוי שיהיו תחת בקות וניטור רמות סוכר מוקפד .

Diabetologia.Published online March 4, 2015.  .

לדיווח במדסקייפ

הערת המערכת: כעת החל דיון בהשלכות המימצאים הללו בפורום של הקורס האינטרנטי לסוכרת. אתם מוזמנים …(למי שטרם נרשם לקורס יש לבצע רישום מוקדם)