התועלת של אספירין במניעת תרומבואמבוליזם ורידי (Circulation)

טיפול יומי באספירין עשוי להפחית את סיכויי ההישנות של תרומבואמבוליזם ורידי בהיקף של כ-30% במהלך 3-4 שנים לאחר טיפול אקוטי בתרומבואמבוליזם ורידי ראשון, ללא גורם ברור, כך עולה מניתוח תוצאות משני מחקרים שערכו השוואה בין טיפול באספירין במינון 100 מ”ג ליום ובין פלסבו בחולים עם פקקת ורידים עמוקים או תסחיף ריאתי לאחרונה.

סך התועלת הקלינית של הטיפול באספירין, שכוללת גם אוטם שריר הלב, אירוע מוחי ודימום על-רקע הטיפול, הצביעה על שיפור בהיקף של כ-37% עם אספירין; שני התוצאים בניתוח מתוקן נמצאו מובהקים סטטיסטית.

החוקרים מדגישים כי אין המשמעות היא כי למניעת הישנות תרומבואמבוליזם ורידי אספירין עדיף על המשך טיפול באנטגוניסטים לוויטמין K , שכן הטיפול בתכשירים אלו עשוי להפחית את הסיכון בלפחות כפליים.

עם זאת, המשמעות היא כי אספירין עשוי לסייע בהפחתה יעילה של הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי בחולים שאינם נוטלים טיפול בנוגדי-קרישה. לדברי החוקרים, הממצאים חד-משמעיים וניתן להתבסס עליהם בתהליכי קבלת ההחלטות לטיפול.

הטיפול עשוי לשמש בקבוצה מוגבלת של חולים עם התווית-נגד לטיפול פומי בנוגדי-קרישה בשל סיכון מוגבר לדימום, וקבוצה גדולה יותר של חולים בהם הופסק הטיפול התרופתי ממגוון סיבות, כולל חוסר-נוחות הנובעת מהצורך בניטור הטיפול, אירועי דמם ועלויות. לפי ההערכות, מרבית החולים עם תרומבואמבוליזם ורידי ללא גורם ברור אינם נוטלים עוד נוגדי-קרישה לאחר 12 חודשים.

ההשפעה היחסית של אספירין הייתה די דומה במגוון קבוצות חולים, אך השפעות אבסולוטיות גדולות יותר תוארו באלו בסיכון מוגבר לאירועים נוספים בפרט גברים וחולים מבוגרים.

החוקרים מדווחים כי מבין 1,224 חולים, שיעורי ההישנות של תרומבואמבוליזם ורידי עמדו על 15.8% במהלך חציון מעקב של 30.4 חודשים. החולים נטלו את הטיפול שניתן להם במשך חציון של 24.2 חודשים בניתוח מותאם לפי כוונה לטפל (כל החולים שקיבלו לפחות מנה אחת של הטיפול).

בניתוח מתוקנן דומה, הסיכון לפקקת ורידים עמוקים ותסחיף ריאתי תחת טיפול באספירין פחת בהיקף של 37%. לאחר תקנון נוסף להיענות החולים לטיפול, הסיכון להישנות תרומבואמבוליזם ורידי ירד ב-42% באלו שטופלו באספירין.

החוקרים לא בחנו אם הוספת אספירין לטיפול פומי בנוגדי-קרישה עשוי להביא לירידה נוספת בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי, אך השילוב כרוך ככל הנראה בעליה קלה בסיכון לדימומים. לאור הירידה הגדולה יותר בסיכון לאירועים עם טיפול פומי בנוגדי-קרישה, החוקרים אינם ממליצים על שילוב זה, אלא אם ישנה  התווית קלינית, דוגמת מחלת לב כלילית.

Circulation 2014

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה