מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת JAM Internal Medicine, עולה סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם בנבדקים עם מחלת לב כלילית יציבה ותסמינים אך ללא איסכמיה במהלך מבחן מאמץ, בהשוואה לאלו ללא תסמינים או איסכמיה במהלך הבדיקה. עם זאת, לא תועדה עליה או ירידה בסיכון בחולים עם איסכמיה שקטה במהלך מבחן מאמץ.

מנתונים אלו עולה כי איסכמיה בלבד אינה כרוכה בסיכון מוגבר יותר בהשוואה לאנגינה בלבד. יתרה מזאת, מרבית האירועים הקרדיווסקולאריים במחקר תועדו בחולים ללא אנגינה או איסכמיה של שריר הלב. מכאן עולה כי על רופאים לנקוט באמצעי מניעה שניונית קפדניים בכל החולים עם מחלת עורקים כלילית, גם באלו ללא תסמניים וללא עדות לאיסכמיה במבחן מאמץ.

עוד עולה מהנתונים כי מאחר ואנגינה מלווה בסיכון מוגבר לפרוגנוזה רעה ונוכחות אנגינה ואיסכמיה יחדיו מהווה גורם פרוגנוסטי גרוע יותר, על רופאים לתת את הדעת לאנגינה כסמן פרוגנוסטי ישיר ולשקול טיפול אגרסיבי יותר בחולים עם אנגינה עיקשת, מאחר והפרוגנוזה שלהם גרועה יותר עם זאת, לא  ניתן לקבוע המלצה ברורה בנושא.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי שיעורי ההימצאות והחומרה של תסמיני אנגינה ואיסכמיה של שריר הלב בחולים עם מחלת לב כלילית יציבה ירדו דרמטית עם הטיפולים הנוכחיים, והחשיבות הפרוגנוסטית של התסמינים אינה ברורה.

במטרה לבחון את הנושא, הם אספו נתונים ממאגר CLARIFT, מאגר גדול של חולים לא-מאושפזים עם מחלת עורקים כלילית יציבה מ-45 מדינות באפריקה, אירופה, אסיה, אוסטרליה ואמריקה, למעט ארצות הברית. בכל החולים תועדה היסטוריה של אוטם שריר הלב, PCI, ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים למעלה משלושה חודשים קודם לכן והיצרות כלילית של מעל 50% באנגיוגרפיה, או כאבי חזה עם תיעוד של אוטם שריר הלב. החולים אובחנו עם מחלת עורקים כלילית חציון של חמש שנים קודם לכן ולמעלה מ-70% מהמשתתפים היו גברים.

מבין כ-32,000 משתתפים, 63% עברו בדיקה לא-פולשנית להערכת אוטם שריר הלב בתוך 12 חודשים מהגיוס למאגר והיוו את הבסיס למחקר הנוכחי. הם כללו חולים ללא אנגינה או איסכמיה (65.1%), עדות לאיסכמיה של שריר הלב ללא אנגינה (איסכמיה שקטה, 14.9%), תסמיני אנגינה בלבד (9.1%), או נוכחות אנגינה ואיסכמיה (10.9%).

במהלך מעקב ממוצע של שנתיים, התוצא העיקרי שילוב של תמותה קרדיווסקולארית או אוטם שריר הלב תועד ב-469 חולים. מבין אלו שהלכו לעולמם או אובחנו עם אוטם שריר הלב, ב-58.2% לא הייתה עדות לתסמיני אנגינה או איסכמיה של שריר הלב, ב-12.4% תועדה איסכמיה שקטה, ב-12.2% אנגינה בלבד וב-17.3% תועדה אנגינה ואיסכמיה.

בהשוואה לחולים ללא אנגינה או איסכמיה, יחס הסיכון לתמותה קרדיווסקולארית או אוטם שריר הלב, לאחר תקנון לגיל, מין, אזור גיאוגרפי, הרגלי עישון, יתר לחץ דם, סוכרת מסוג 2 ודיסליפידמיה, עמדו על 0.90 בחולים עם איסכמיה ללא תסמינים, 1.45 בחולים עם אנגינה וללא איסכמיה ו-1.75 באלו עם אנגינה ואיסכמיה אובייקטיבית.

התוצאות היו דומות כאשר החוקרים בחנו בנפרד את התוצאים של תמותה קרדיווסקולארית ואוטם פטאלי ולא-פטאלי של שריר הלב.

החוקרים כותבים כי מהממצאים עולה כי נוכחות וחומרת איסכמיה של שריר הלב חשובה לפרוגנוזה של חולים עם מחלת עורקים כלילית יציבה.

JAMA Intern Med 2014

לידיעה במדסקייפ