ממחקר חדש עולה כי ישנה חשיבות רבה למרווח הזמן בכל הנוגע להתערבויות כירורגית לאחר אירוע מוחי. החוקרים מדווחים כי בחולים עם אירוע מוחי איסכמי בשלושת החודשים שקדמו לניתוח אלקטיבי לא-לבבי תועד סיכון גבוה יחסית לאירועים קרדיווסקולאריים ותמותה, אך הסיכון מתייצב לאחר תשעה חודשים.

מעניין לציין כי לא תועדה עליה בשיעור הסיבוכים לאחר-ניתוח בחולים לאחר אירוע מוחי שעברו ניתוחים בסיכון-גבוה, בהשוואה לניתוחים בסיכון נמול יותר, ובחולים עם פרפור פרוזדורים תועד סיכון נמוך יותר לאחר-ניתוח בהשוואה לחולים ללא פרפור פרוזדורים.

מתוצאות אלו עולה כי בחולים לאחר אירוע מוחי יש להמתין תשעה חודשים לפני ביצוע ניתוח אלקטיבי. עם זאת, הם מדגישים כי ההחלטות בנוגע למועד הניתוח יתקבלו בשיתוף פעולה עם המטופל והרופא ובאופן פרטני.

במסגרת המחקר אספו החוקרים נתונים ממאגרי נתונים ארציים בנוגע לניתוחים, כולל מועדי אשפוז ושחרור, אבחנות ונתונים סטטיסטיים. המחקר כלל ניתוחים לא-לבביים אלקטיביים שנענרכו בחולים בגילאי 20 שנים ומעלה, בין השנים 2005-2011. הסקירה כללה רק חולים עם אירוע מוחי איסכמי, אלו עם אירוע מוחי המורגי או אירוע איסכמי חולף לא נכללו במחקר.

המשתתפים סווגו לחמש קבוצות: 1) משתתפים ללא היסטוריה של אירוע מוחי; 2) משתתפים עם אירוע מוחי בתוך שלושה חודשים מהניתוח; 3) אירוע מוחי 3-6 חודשים לפני הניתוח; 4) אירוע מוחי 6-12 חודשים לפני הניתוח; 5) אירוע מוחי 12 חודשים ומעלה לפני הניתוח.

הניתוחים סווגו לפי ניתוחים בסיכון נמוך (דוגמת החלפת קרנית), סיכון בינוני (דוגמת כריתת רחם) וסיכון גבוה (דוגמת פרוצדורה המערבת כלי דם מג’וריים בבטן). התוצא העיקרי היה שיעורי תמותה מכל-סיבה ושיעור סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים, שכללו שילוב של אוטם לא-פטאלי של שריר הלב, אירוע מוחי איסכמי לא-פטאלי ותמותה קרדיווסקולארית. אירוע מוחי איסכמי חוזר הוגדר כתוצא נפרד.

הסקירה כללה למעלה מ-480,000 ניתוחים, מתוכם 1.5% נערכו בחולים עם היסטוריה של אירועים מוחיים. בממוצע, חולים עם אירוע מוחי קודם היו מבוגרים יותר ב-16 שנים, עם שכיחות גבוהה יותר של גברים וקיבלו בשכיחות גבוהה יותר תרופות לטיפול במחלות לב וכלי דם, עם שכיחות גבוהה יותר של מחלות רקע.

שיעורי ההיארעות של סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים לאחר 30 ימים עמדו על 54.4 מקרים ל-1,000 חולים באלו עם אירוע מוחי קודם בכל נקודת זמן, בהשוואה ל-4.1 ל-1,000 מטופלים באלו ללא היסטוריה של אירועים מוחיים.

מרווח הזמן בין האירוע המוחי ובין הניתוח זוהה כגורם חשוב. שיעורי ההיארעות של אירועים מוחיים איסכמיים לאחר 30 ימים היו גבוהים פי 149.6 בחולים עם אירוע מוחי במרווח של פחות משלושה חודשים לפני הניתוח, בהשוואה לחולים ללא היסטוריה של אירועים מוחיים (119.5 לעומת 0.8 מקרים ל-1,000 מטופלים).

שיעורי ההיארעות של מקרי תמותה מכל-סיבה לאחר 30 ימים היו גבוהים פי 12.6 בחולים עם היסטוריה של אירוע מוחי במרווח של פחות משלושה חודשים לפני הניתוח, בהשוואה לחולים ללא היסטוריה של אירועים מוחיים (76.6 לעומת 6.1 מקרים ל-1,000 מטופלים).

החוקרים זיהו ירידה הדרגתית בסיכון בעקבות אירוע מוחי קודם ככל שמרווח הזמן בין האירוע המוחי והניתוח היה ארוך יותר. הסיכון המוגבר לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים על-רקע אירוע מוחי קודם נבע ברובו מסיכון גבוה להישנות אירוע מוחי, עם יחס סיכויים מתוקן של 67.6 להישנות אירוע מוחי בחולים עם אירוע מוחי במרווח של פחות משלושה חודשים מהניתוח. הסיכון לתמותה קרדיווסקולארית היה גבוה יותר בחולים עם היסטוריה של אירוע מוחי. לא זוהה קשר משמעותי בין אירוע מוחי קודם ובין הסיכון לאוטם שריר הלב.

יחסי הסיכויים לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים היה דומה או אף גבוה יותר בניתוחים בסיכון נמוך והחוקרים מדגישים כי חשוב לשקול את ההשלכות גם של ניתוחים מינוריים לאחר אירוע מוחי.

החוקרים מציינים כי הנתונים מצביעים על סיכון מוגבר לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים לאחר 30 ימים בנוכחות היסטוריה של אירוע מוחי בחולים ללא פרפור פרוזדורים (יחס סיכויים של 4.74), בהשוואה לחולים ללא פרפור פרוזדורים (יחס סיכויים של 2.18, p<0.001).

החוקרים מסכמים וכותבים כי היסטוריה של אירוע מוחי מלווה בשיעור סיבוכים גבוה יותר לאחר התערבויות ניתוחיות, בפרט במידה ומרווח הזמן בין האירוע המוחי והניתוח עמד על פחות מתשעה חודשים. לאחר תשעה חודשים, הסיכון הנלווה מתייצב, אם כי עדיין מוגבר בהשוואה לחולים ללא אירועים מוחיים.

JAMA. Published online July 16, 2014

לידיעה במדסקייפ