במאמר שפורסם בכתב העת Current Medical Research and Opinion מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי עם Rivaroxaban (קסרלטו) שיעורי היענות גבוהים יותר לאורך זמן ושיעורים נמוכים יותר של הפסקת הטיפול, בהשוואה לטיפול ב-Warfarin (קומדין).
מטרת המחקר הייתה לבחון בתנאי העולם האמיתי את שיעורי ההיענות לאורך זמן ושיעורי הפסקת הטיפול התרופתי בחולים עם פרפור פרוזדורים, שאינו על-רקע מחלת מסתם, שנטלו טיפול ב- Rivaroxaban וקומדין בארצות הברית.
החוקרים התבססו על מאגר נתונים ארצי לניתוח רטרוספקטיבי של חולים עם פרפור פרוזדורים, שאינו על-רקע מחלתם מסתם, שטופלו ב- Rivaroxaban או קומדין, בתקופה שבין 1 ביולי, 2010, ועד 31 במרץ, 2013. כל החולים היו במעקב ממועד מתן המרשם הראשון לטיפול ב- Rivaroxaban או קומדין ועד לתמותה באשפוז, סיום גיוס למחקר או סיום תקופת המחקר.
היענות לטיפול תרופתי לאורך זמן הוגדרה בנוכחות העדר מרווח זמן של 60 ימים ומעלה בין הנפקות מרשמים לטיפול התרופתי. הפסקת טיפול הוגדרה בנוכחות העדר הנפקה חוזרת של טיפול תרופתי במשך לפחות 90 ימים ועד לתום המעקב. מודלים סטטיסטיים שימשו להערכת יחס הסיכון המתוקן של Rivaroxaban לעומת קומדין.
מדגם המחקר כלל 32,886 חולים עם פרפור פרוזדורים, שאינו על-רקע מחלת מסתם, שענו על קריטריוני ההכללה במחקר. לכל אחד מבין 7,259 החולים שטופלו ב- Rivaroxaban התאימו החוקרים חולה שטופל בקומדין.
בקרב מטופלים ב- Rivaroxaban תועדו שיעורים גבוהים יותר של היענות לטיפול לאורך זמן (יחס סיכון מתוקן של 0.63) ושיעור נמוך יותר של הפסקת הטיפול (יחס סיכון מתוקן של 0.54), בהשוואה למטופלים בקומדין.
Curr Med Res Opin. 2014 Jun 13:1-25
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!