פענוח תרשימי אק”ג באמצעות קריטריונים המיועדים באופן ספציפי לספורטאים עדיף על אנמנזה ובדיקה גופנית כמומלץ ע”י ה-AHA (American Heart Association) לבדיקות סקר לפני השתתפות בפעילויות ספורט, כך עולה מתוצאות מחקר פרוספקטיבי שכלל למעלה מ-4,800 ספורטאים בבתי ספר תיכונים.

לדברי החוקרים, לבדם, לאנמנזה ובדיקה גופנית שיעור תוצאות חיוביות-שגויות של 50% לזיהוי אדם בסיכון מוגבר, זאת בהשוואה לשיעור של 4% בלבד עם תרשים אק”ג. הם טוענים כי ה-AHA הקדיש תשומת לב רבה לאנמנזה ובדיקה גופנית בתהליכי קבלת החלטות, אך לדבריהם אין עדויות טובות התומכות בהמלצות אלו.

מהמחקר הנוכחי עולה כי היסטוריה ובדיקה גופנית אינן טובות בזיהוי ממצאים חריגים העלולים לסכן את הספורטאים במוות פתאומי ודרושים אמצעים נוספים במטרה לזהות את הדרך הטובה ביותר למניעת תמותה פתאומית בספורטאים הצעירים.

הקריטריונים החדשים (Seattle Criteria) די דומים לקריטריונים מטעם ה-ESC (European Society of Cardiology). שתי סדרות הקריטריונים אינן מזהות שינויים מסוימים בתרשימי אק”ג במהלך פעילות, העשויים להיות בעלי חשיבות בגבר או אישה ממוצעים, אך נחשבים תקינים בספורטאים, כולל פעימות פרוזדוריות אקטופיות; קריטריוני QRS בלבד להיפרטרופיה של חדר שמאל; וגלי J, עליות מקטע ST וחלק מהסימנים לרה-פולריזציה מוקדמת.

במקום זאת, שתי סדרות הקריטריונים מתמקדות במאפייני אק”ג המרמזים לפתולוגיה לבבית אפשרית בסיכון-גבוה, עם הגדרות ספציפיות לספורטאים, כולל היפוך גלי T, צניחת מקטע ST, דפוס היפרטרופיה של חדר ימין, פרה-אקסיטציה חדרית ומקטע QT קצר או ארוך.

במחקר הנוכחי, כ-4,800 ספורטאים צעירים עברו בדיקות סקירה בבתי ספר תיכונים בארצות הברית, בתקופה שבין אוקטובר 2010 עד יוני 2013. כולם השלימו שאלון עם היסטוריה אישית ומשפחתית ועברו בדיקת אק”ג, עם בדיקת אקו-לב נוספת באלו עם ממצאים חריגים בבדיקות אלו. הקריטריונים האלקטרוקרדיוגרפיים של ספורטאים שימשו בשני-שליש הראשונים של המדגם וקריטריוני סיאטל שימשו בשליש האחרון של המדגם.

בדיקות הסקירה הובילו לזיהוי ממצאים חריגים משמעותיים הדורשים הערכה נוספת ב-23 משתתפים (0.5% מהמדגם); אלו כללו WPW (Wolff Parkinson White), ארבעה עורקים כליליים אנומליים, שלושה מקרים של מפרצת או הרחבת שורש אבי עורקים, שלושה מקרים של תסמונת LQT (Long QT), שני מקרים של קרדיומיופתיה היפרטרופית, מקרה אחד של הפרעת קצב חדרית ומקרה אחד של תסמונת Short QT.

ממצאים חריגים באנמנזה או בבדיקה גופנית הובילו לאבחנה ב-61% מהמקרים וממצאים חריגים באק”ג הובילו לאבחנה ב-70%. שיעור התוצאות החיוביות-שגויות עמד על 50% עם אנמנזה ובדיקה גופנית ראשוניים (עם שיפור לשיעור של 32% לאחר סקירה של הרופא), 4% עם אק”ג ו-35% לאחר הערכה של האנמנזה והבדיקה הגופנית עם תרשים אק”ג.

ממצאים חריגים המרמזים לסיכון מוגבר למוות פתאומי לפי קריטריוני סיאטל כוללים היפוך גלי T, הארכה או קיצור של מקטע QT, צניחות מקטע ST, גלי Q פתולוגיים, הגדלת פרוזדור שמאלי, היפרטרופיה של חדר ימין, LBBB מלא או מקטע QRS של 140 מילי-שניות ומעלה, חסם הולכה מסוג Mobitz II 2 AV Block או חסם לבבי מלא, פרה-אקסיטציה חדרית, סינוס ברדיקרדיה משמעותית (פחות מ-30 פעימות לדקה או פאוזה של 3 שניות ומעלה), טכיאריתמיה פרוזדורית, הפרעות קצב חדריות, או דפוס ברוגדה מסוג 1.

מתוך כנס ה- Heart Rhythm Society

לידיעה במדסקייפ