במהלך שעתיים לאחר התפרצות זעם חלה עליה של פי ארבע בסיכון לאירועים מוחים ועליה של כמעט פי חמש בסיכון לאוטם שריר הלב, בהשוואה לתקופות זמן אחרות בהן האדם אינו כועס, כך מדווחים חוקרים בעקבות סקירה של תשעה מחקרי חתך, שפורסמה במהלך חודש מרץ בכתב העת European Heart Journal.
החוקרים זיהו תשעה מחקרי חתך, בהם כל אחד מהמשתתפים שימש כבקרה עצמית, שבחנו את ההשפעה של כעס על אירועים של אוטם שריר הלב או תסמונת כלילית חדה (ארבעה מחקרים), אירוע מוחי איסכמי (שני מחקרים), קרע מפרצת תוך-גולגולתית (מחקר אחד) והפרעת קצב חדרית (שני מחקרים). שבעה מחקרים פורסמו בין השנים 1995-2013, שני האחרים לא פורסמו.
החוקרים מזהירים כי על-סמך הממצאים לא ניתן לקבוע כי מדובר בקשר סיבתי בין אירועי כעס ובין אירועים קרדיווסקולאריים. עם זאת, מהמחקרים השונים עלו עדויות עקביות לסיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולאריים מיד לאחר התפרצויות זעם.
הסיכון למחלת לב כלילית לאחר אירוע זעם היה גבוה במיוחד בנבדקים עם מדד פרמינגהם גבוה והתפרצויות זעם תדירות. מדובר בסיכון מצטבר, כאשר לעליה בתדירות אירועי זעם הייתה השפעה קלינית גדולה יותר.
לאור הממצאים החד-משמעיים, החוקרים קובעים כי קיים סיכון מוגבר לאוטם שריר הלב, תסמונת כלילית חדה, אירוע מוחי איסכמי או המורגי, והפרעות קצב לב במהלך השעתיים לאחר התפרצות זעם. במידה ובמהלך התשאול הרפואי מתברר כי המטופלים מדווחים על רמת כעס גבוהה יחסית, אזי יש לשקול המלצה על התערבויות פסיכוסוציאליות ותרופתיות. חסמי ביתא, Paroxetine, תרופות אחרות ממשפחת SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor) והתערבויות פסיכו-סוציאליות עשויות לסייע בהבנת הקשר בין אירועי כעס ובין אירועים קרדיווסקולאריים, אך דרושים מחקרים נוספים בנושא.
לסיכום, מהנתונים עולה כי זמן קצר לאחר התפרצויות זעם חלה עליה משמעותית בסיכון לאירועים מוחיים ולבביים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!