למעלה מ-80% מהחולים בארצות הברית מתגוררים במרחק של שעה נסיעה מבית חולים בו ישנה אפשרות לטיפול תרומבוליטי בחולים עם אירוע מוחי חד, אך למרות זאת, רק 4% מחולים אלו מקבלים בפועל טיפול זה, כך עולה מנתונים חדשים, שהוצגו במהלך כנס ה-International Stroke Conference מטעם ה-American Stroke Association.
אחד הממצאים המפתיעים העולים מהמחקר נוגע לכך שב-63% מבתי החולים בארצות הברית לא ניתנה מנה בודדת של tPA (Tissue Plasminogen Activator) במהלך שנת המחקר (2011), למרות שבתי חולים אלו טיפלו ב-20% מכלל החולים עם אירועים מוחיים.
החוקרים התבססו על מאגר נתוני Medicare ונתונים מבתי חולים בהן נהוג תשלום עבור שירות בארצות הברית. הם
מהתוצאות עולה כי במרחק של שעה נסיעה, 81% מהחולים יכלו להגיע לבית חולים בו ישנה אפשרות לטיפול תוך-ורידי ב-tPA; 66% היו יכולים לקבל טיפול במרכז לטיפול באירועים מוחיים ול-56% הייתה גישה לבית חולים בעל יכולות טיפול אנדווסקולארי. למרות זאת, מבין כ-370,000 שחרורים של חולים עם אירוע מוחי איסכמי כאבחנה עיקרית, רק 14,926 חולים (4%) קיבלו טיפול ב-tPA ו1,889 חולים (0.5%) קיבלו טיפול אנדווסקולארי.
החוקרים מסבירים כי בבתי החולים שלא טיפלו בחולים ב-tPA אין מערכת מסלול מהיר לחולים עם אירועים מוחיים, הכוללת מיון מהיר, בדיקת CT וזמינות רדיולוג ונוירולוג. בהגעה, האחות הממיינת נדרשת לזהות מקרה של אירוע מוחי, לאחר מכן להבטיח כי החולה עובר בדיקת CT בדחיפות, עם הערכה מיידית של הבדיקה ע”י רדיולוג והעברת התוצאות במהירות לנוירולוג. תהליך זה אינו קורה באופן שגרתי.
ההמלצה היא שכל אחד יברר את מיקום המרכז הרפואי הקרוב ביותר לטיפול באירועים מוחיים. מידע זה צריך להיות זמין באתרי האינטרנט של בתי החולים. בני משפחה צריכים להסביר לפרמדיקים לאיזה בית חולים לקחת את החולה, או לבקש לפנות לבית החולים הקרוב ביותר המוסמך לטפל באירועים מוחיים. בנוסף, כל הפרמדיקים צריכים לעבור הכשרה בזיהוי אירועים מוחיים ובאופן אוטומטי להעביר את החולים הללו למרכז לטיפול באירועים מוחיים.
מתוך כנס ה-International Stroke Conference
הערת מערכת:
במדינת ישראל הקטנה, למרות שהמרחקים והזמינות ודאי גבוהים יותר התוצאות לא שונות בהרבה, ואתם מוזמנים לעיין בהודעה שפורסמה מטעם האיגוד הנוירולוגי בנושא.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!