הנחיות חדשות מקנדה ממליצות לנפרולוגים להמתין עם התחלת טיפולי דיאליזה בחלק מהחולים עם מחלת כליות כרונית, עד שקצב הפינוי הגלומרולארי המשוער יורד מתחת ל-10-12 מ”ל לדקה.
על-בסיס סקירת הספרות, שכללה את מחקר IDEAL, איגוד ה-Canadian Society of Nephrology ממליץ לעקוב מקרוב אחר חולים עם ערכי eGFR (Estimated Glomerular Filtration Rate) נמוכים מ-15 מ”ל לדקה, ולא להתחיל בטיפולי דיאליזה עד לסף של 6 מ”ל לדה, או החמרה קלינית.
המומחים מסבירים כי אין עדויות לתועלת עם התחלה מוקדמת יותר של טיפולי דיאליזה, במונחים של תמותה, איכות חים, או אשפוזים לבית החולים. הם מוסיפים כי התחלה מאוחרת יותר חוסכת את הנטל ואי הנוחות הכרוכים בהתחלת טיפול מוקדם, המלווים בטיפולי דיאליזה ממושכים יותר וניצול משאבים גדול יותר.
הסקירה כללה 23 מחקרים, כולל מחקר IDEAL, שפורסם בשנת 2010 ב-New England Journal of Medicine ומצא כי התחלה מוקדמת לא הביאה לשיפור ההישרדות, איכות החיים או שיעור האשפוזים לבתי חולים, בהשוואה להתחלת טיפול מאוחרת יותר.
המומחים מסבירים כי זיהוי הסף נותר מאתגר, בשל חוסר הדיוק של מדידות להערכת התפקוד הכלייתי, המבוססות על ערכי קריאטינין. גוף העדויות מבוסס על נתונים תצפיתיים, עם הטיות אפשריות, עם הישענות על סמני לוואי תזונתיים, שאינם בעלי תוקף מוכח, ודגש לא-מספק על תוצאות בעלות חשיבות לחולים, דוגמת אשפוזים לבתי חולים ואיכות חיים. במצטבר, גורמים אלו עשויים להסביר את העליה לאחרונה בהתחלה מוקדמת של טיפולי דיאליזה בקנדה וארצות הברית.
לאור הנטל הרב של טיפולי דיאליזה על החולים ומערכות הבריאות, נדרשת התחלה מושכלת יותר של טיפולי דיאליזה.
פאנל המומחים הסכים פה-אחד לטובת המלצה חזקה התומכת בדחיית התחלת טיפולי דיאליזה. גישה המבוססת על התחלה מוקדמת של טיפולי דיאליזה אינה מוצדקת לאור העדר הוכחות לתועלת, ביחד עם הנטל המוטל על החולים ועל מערכות הבריאות. גישה המבוססת על נטייה לדחיית הטיפול דורשת ניטור הדוק אחר החולים לזיהוי תסמיני אורמיה או סיבוכים אחרים, או ירידה של ערכי eGFR ל-6 מ”ל לדקה ומטה.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!