ממצאי מחקר TIOSPIR שימשו לתמוך בנתוני הבטיחות של הטיפול בתרסיס ספיריבה (Tiotropium) בהשוואה לאבקה יבשה, אך מהנתונים שנאספו עלו למעשה רמזים לעליה בסיכון לאירועים לבביים, עם עליה של פי 3.48 בסבירות להתקף לב בקרב חולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית שטופלו במשאף Respimat Soft Mist, בהשוואה לאלו שטופלו באבקה יבשה באמצעות HandiHaler.

החוקרים דיווחו על עליה של 37% בסיכון לאוטם לבבי פטאלי או לא-פטאלי עם טיפול ב-Respimat לעומת HandiHaler, אם כי התוצאות היו בעלות מובהקות סטטיסטית גבולית. לאור זאת, במאמר מערכת כתבו מומחים כי ממצאי המחקר הטילו ספק רב בנוגע לבטיחות הלבבית של Respimat.

המחקר נערך במטרה לתת מענה לסיכון לתמותה עם המהדורה החדשה של Tiotropium, שעלה במטה-אנליזה משנת 2011 ונסתרה במטה-אנליזה של חברת התרופות המעורבת.

במחקר TIOSPIR חולקו באקראי כ-17,000 חולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית לטיפול ב-Tiotropium Respimat (2.5 או 5 מיקרוגרם, פעם ביום) או Tiotropium HandiHaler (18 מיקרוגרם, פעם ביום).

הנתונים הדגימו העדר-נחיתות לסיכון לתמותה מכל-סיבה בשני מינוני Respimat בהשוואה ל-HandiHaler, וללא הבדל בסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים או תמותה בקרב חולים עם היסטוריה של הפרעות קצב לב.

אולם ממצאים אלו לא הביאו לסופו של הדיון והמומחים האמינו כי התמקדות בשיעורי תמותה כוללים או שילוב תוצאי סיום קרדיווסקולאריים עשויה למסך הבדלים בשיעורי תמותה עקב סיבות ספציפיות, דוגמת אוטם לבבי. הם הצביעו על יחס סיכון גבוה יותר עם טיפול ב-Respimat במינון 5 מיקרוגרם, בהשוואה למינון של 2.5 מיקרוגרם, הן עם אוטמים לבביים פטאליים והן עם שילוב אוטמים לבביים פטאליים ולא-פטאליים, ועלתה האפשרות לקשר מנה-תגובה

כמו כן, מנתונים תצפיתיים קודמים מהולנד עלו עדויות נוספות התומכות בסיכון, עם הדגמת סיכון מוגבר לתמותה עם Respimat בהשוואה ל-HandiHaler, עם השיעורים הגבוהים ביותר לתמותה קרדיווסקולארית או צרברווסקולארית (יחס סיכון מתוקן של 1.56).

החוקרים התייחסו לנתונים בנוגע לאוטמים לבביים והסבירו כי ייתכן ומדובר בממצאים מקריים לאור השוואות מרובות שנערכו במחקר, וכי הם לא תרמו לעליה בתמותה הכוללת או באירועים לבביים. הם לא ראו כל סיבה לקבוע כי מכשיר אחד למתן Tiotropium הוא פחות בטוח ממכשיר אחר, או מלווה בסיכון מוגבר לסיבוכים קרדיווסקולאריים.

עם זאת, במאמר מערכת שהתייחס למחקר המקורי לא מיהרו לבטל את הסיכון וקראו לערוך מחקרים נוספים בנושא עם המלצה להשלים מעקב לאחר-שיווק, שיתמקד במקרים של אוטמים לבביים.

הכותבים קוראים להתייחס לנתונים הללו, אך מציעים גם כי ייתכן ואין חשיבות קלינית משמעותית מאחר ואוטם לבבי היה אחראי לחלק קטן ממקרי התמותה במחקר (רק ב-10 מהמטופלים ב-Respimat במינון 2.5 מיקרוגרם ו-11 מקרים בקרב מטופלים במינון 5 מיקרוגרם, לעומת שלושה מטופלים ב-HandiHaler, מבין למעלה מ-400 מקרי תמותה בכל קבוצה במהלך המחקר).

אחד ההסברים האפשריים לעליה של 27% בסיכון לתמותה שתואר במחקר ההולנדי היה מחלת כליות כרונית. כאשר החוקרים בחנו חולים עם תפקוד כלייתי תקין, שיעורי התמותה בעולם האמיתי עלו בקנה אחד עם שיעורי התמותה במחקר TIOSPIR, שלא כלל חולים עם ליקוי כלייתי בדרגה בינונית-עד-חמורה. עם זאת, כאשר בחנו את החולים עם מחלת כליות כרונית בשלב 3-5, יחס הסיכון המתוקן לתמותה מכל-סיבה עמד על 1.52 עם Respimat לעומת HandiHaler.

המומחים תומכים בניטור אחר חולים עם תפקוד כלייתי לקוי לזיהוי השפעות אנטי-כולינרגיות נלוות, ללא תלות באופן מתן החומר הפעיל.

N Engl J Med 2014; 370: 480-482

לידיעה ב-MedPage Today