מתוצאות מטה-אנליזה חדשה עולה כי הטיפול בנוגדי-קרישה פומיים חדשים הביא לשיפור התוצאות, בהשוואה לקומדין, בחולים עם פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלת מסתמים, במחיר של עליה בשיעור הדימומים ממערכת העיכול.

מניתוח תוצאות מחקרים להערכת Dabigatran (פרדקסה), Apixaban (אליקוויס), Rivaroxaban (קסרלטו) ו-Edoxaban עולה כי חלה ירידה משמעותית בסיכון לאירועים מוחיים או תסחיף סיסטמי (סיכון יחסי של 0.81), בעיקר עקב ירידה בסיכון לאירועים מוחיים המורגיים (סיכון יחסי של 0.49).

התרופות החדשות הובילו גם לירידה בשיעורי התמותה מכל-סיבה, בהשוואה לקומדין, במהלך תקופת המעקב (סיכון יחסי של 0.90), אך ללא השפעה על שיעור האירועים המוחיים האיסכמיים או אוטמים לבביים.

החוקרים מדווחים כי שכיחות דימומים תוך-גולגולתיים הייתה נמוכה יותר עם נוגדי הקרישה החדשים (סיכון יחסי של 0.48), אך זוהתה עליה בסיכון לדימומים ממערכת העיכול (סיכון יחסי של 1.25).

בסיכומו של דבר, לנוגדי הקרישה הפומיים החדשים מאזן חיובי בין הבטיחות והתועלת, בהשוואה לקומדין, עם ממצאים עקביים במגוון רחב של חולים עם פרפור פרוזדורים, המצויים בסיכון גבוה לאירועים איסכמיים ואירועי דמם.

הממצאים מציעים לרופאים תמונה מקיפה יותר של נוגדי הקרישה הפומיים החדשים כאפשרות טיפול להפחתת הסיכון לאירועים מוחיים באוכלוסיית חולים זו.

עד שנת 2010 כאשר פרדקסה אושרה ע”י מנהל המזון והתרופות האמריקאי קומדין ואנטגוניסטים אחרים לוויטמין K שלטו בתחום מניעת אירועים מוחיים בחולים עם פרפור פרוזדורים. עם זאת, תרופות אלו דורשות ניטור תדיר להבטחת רמת פעילות בטווח הטיפולי. נוגדי-קרישה פומיים חדשים אינם דורשים ניטור זה.

במטרה לבחון את הבטיחות והיעילות של נוגדי הקרישה החדשים בהשוואה לקומדין, החוקרים אספו את התוצאות מארבעת המחקרים הגדולים RE-LY (Dabigatran), ROCKET AF (Rivaroxaban), ARISTOTLE (Apixaban) ו-ENGAGE AF-TIMI 48 (Edoxaban). הסקירה כללה כ-71,000 חולים, בגיל ממוצע של 72 שנים, שהיו במעקב במשך חציון של 2.2 שנים.

הסקירה העיקרית כללה את המינון הגבוה של פרדקסה (150 מ”ג, פעמיים ביום) ו-Edoxaban (60 מ”ג, פעמיים ביום), כמו גם מינונים יחידים של Rivaroxaban (20 מ”ג, פעם ביום) ו-Apixaban (5 מ”ג, פעמיים ביום).

הירידה באירועים מוחיים ותסחיפים סיסטמיים עם נוגדי הקרישה הפומיים החדשים הייתה עקבית בקבוצות שונות שסווגו לפי גיל, מין, מצב סוכרת, היסטוריה של אירוע מוחי או אירוע איסכמי חולף, סיכון בסיסי לאירועים מוחיים, פינוי קריאטינין וטיפול קודם באנטגוניסטים לוויטמין K.

החוקרים לא זיהו ירידה משמעותית בשיעור הדימומים המג’וריים, אם כי זוהתה אינטראקציה עם משך הזמן בטווח התרפויטי. נוגדי הקרישה הפומיים החדשים הביאו לירידה בשיעור הדימומים המג’וריים במידה והסיכון היה נמוך מ-66%, אך לא במידה ועמד על 66% ומעלה.

בניתוח נפרד של הנתונים, שכלל תוצאות ממשטרי טיפול במינון נמוך של Dabigatran (110 מ”ג, פעמיים ביום) ו-Edoxaban (30 מ”ג, פעם ביום), שני נוגדי הקרישה החדשים וקומדין היו דומים ביעילותם להפחתת אירועים מוחיים או תסחיפים סיסטמיים (סיכון יחסי של 1.03).

בהשוואה לקומדין, משטר טיפול במינון נמוך הביא לירידה בשיעורי התמותה מכל-סיבה (סיכון יחסי של 0.89) ודימום תוך-גולגולתי (סיכון יחסי של 0.31), אך עם שיעור גבוה יותר של אירועים מוחיים איסכמיים (סיכון יחסי של 1.28) ואוטמים לבביים (סיכון יחסי של 1.25). שיעור הדימומים ממערכת העיכול היה דומה בשתי הקבוצות.

כתוצאה מכך, נראה כי משטרי הטיפול במינונים נמוכים מהווים אפשרות טובה לטיפול בחולים תשושים או באלו בסיכון גבוה לדימומים עם טיפול במינון מלא של נוגדי-קרישה.

Lancet 2013

לידיעה ב-MedPage Today