מחקר חדש מה-American College of Rheumatology מדווח כי שימוש במשתני לולאה, תיאזידים ומשתנים ממשפחת התיאזידים, אך לא תרופות מעכבות אשלגן, קשור לעליה בסיכון להתפתחות מחלת השיגדון (גאוט).
המחברים מציינים ברקע כי השימוש במשתנים ידוע כקשור עם עלייה בסיכון לגאוט, אך המידע על השפעת השימוש בסוגים שונים של משתנים מוגבל. מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין שימוש במשתני לולאה, תיאזידים או משתנים דמויי תיאזידים, ומעכבי אשלגן עם הסיכון להתפתחות גאוט.
לצורך כך ביצעו החוקרים אנליזה רטרוספקטיבית מבוססת אוכלוסיה מבוקרת מקרה תוך שימוש במאגר הנתונים הבריטי GPRD . החוקרים זיהו מטופלים שחלו בגאוט בין 1995-2010, וערכו התאמה לקבוצת ביקורת שהייתה תואמת מבחינת גיל, מין, זמן קלנדרי, מאפייני רפואה כללית, ושנים של היסטוריה פעילה במאגר המידע. בוצעה רגרסיה לוגיסטית לצורך חישוב יחסי הסיכון עם רווח בר סמך של 95% והתאמה לגורמי סיכון פוטנציאלים.
בסה”כ זוהו 91,530 מקרים של גאוט, שלהם “הצמידו” החוקרים מס’ זהה של מטופלים תואמים כקבוצת ביקורת. נמצא כי בהשוואה לשימוש בעבר בקבוצות התרופות שנבדקה, הסיכון היחסי לגאוט של שימוש נוכחי במשתני לולאה, תיאזידים ומשתנים דמויי תיאזידים , ומעכבי אשלגן היה בהתאמה 2.64 (בטווח 2.47-2.83) , 1.7 (בטווח 1.62-1.79), 2.3 (בטווח 1.95-2.7) ו-1.06 (בטווח 0.91-1.23).
שימוש משולב במשתני לולאה ותיאזידים היה קשור עם הסיכון היחסי הגבוה ביותר לגאוט עם סיכון יחסי של 4.65 (בטווח בין 3.51-6.16). שימוש נוכחי בחוסמי תעלות הסיכן או לוסרטן העלה בצורה קלה את הסיכון לגאוט במשתמשי המשתנים השונים.
מסקנת החוקרים היא ששימוש במשתני לולאה, תיאזידים ומשתניח דמויי תיאזידים, אך לא מעכבי אשלגן, קשור לסיכון מוגבר להתפתחות מחלת גאוט.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!