מתוצאות ניתוח נתוני מחקר FREEDOM (Future Revascularization Evaluation in Patients with Diabetes Mellitus: Optimal Management of Multivessel Disease) עולה כי שישה חודשים עד שנתיים לאחר רה-וסקולריזציה ראשונית, ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים הביא לשיפור גדול יותר במצב הבריאותי, כפי שנמדד לפי הקלה באנגינה, תפקוד גופני ואיכות חיים כללית, בהשוואה להתערבות מילעורית כלילית.

החוקרים מדווחים כי מעבר לשנתיים, לא תועדו הבדלים במצב הבריאותי או איכות החיים עם שתי הגישות בחולי סוכרת עם מחלה רב-כלית.

במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American Medical Association כותבים החוקרים כי למרות ששתי הגישות הובילו לשיפור משמעותי וממושך באיכות החיים ובמצב התפקודי, הקלה באנגינה הייתה מעט טובה יותר בעקבות ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, בהשוואה להתערבות כלילית מילעורית.

במחקר FREEDOM מצאו החוקרים כי בקרב חולים עם סוכרת ומחלה כלילית רב-כלית, ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים הביא לשיעור נמוך יותר של תמותה ואוטם לבבי, אך סיכון גבוה יותר לאירועים מוחיים, בהשוואה להתערבות מילעורית כלילית עם תומכנים מצופי-תרופה. לא ברור אם ישנם הבדלים בטיפול במצב הבריאותי, כפי שנקבע מנקודת המבט של החולה.

להשוואת ההשפעות היחסיות של ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים לעומת התערבות מילעורית כלילית עם תומכנים מצופי-תרופה על המצב הבריאותי בחולים עם סוכרת ומחלת עורקים כלילית רב-כלית.

בין השנים 2005-2010, 1,900 חולים מ-18 מדינות עם סוכרת ומחלת עורקים רב-כלית חולקו באקאי לניתוח מעקפים של העורקים הכליליים (947 חולים) או התערבות מילעורית כלילית (953 חולים) כגישת טיפול ראשונית. מבין אלו, החוקרים הצליחו לאסוף נתונים בסיסיים אודות 1,880 חולים (935 מקבוצת החולים שעברו ניתוח מעקפים ו-945 חולים שעברו התערבות מילעורית כלילית).

המצב הבריאותי נקבע על-סמך תדירות אנגינה, מגבלה גופנית ואיכות חיים לפי שאלון Seattle Angina Questionnaire בתחילת המחקר, לאחר חודש, 6 חודשים ו-12 חודשים, וכל שנה לאחר מכן. בכל המדדים, הציונים נעו בין 0-100, כאשר ציונים גבוהים יותר הצביעו על מצב בריאותי טוב יותר. ההשפעה של ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים לעומת התערבות מילעורית כלילית באמצעות מודלים סטטיסטיים.

בתחילת המחקר, ממוצע מדדי תדירות אנגינה, מגבלה גופנית ואיכות חיים לפי שאלון Seattle Angina Questionnaire עמד על 70.9, 67.3 ו-47.8 בקבוצת החולים לאחר  ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, בהתאמה ו-71.4, 69.9 ו-49.2, בהתאמה, בקבוצת החולים לאחר התערבות מילעורית כלילית. לאחר שנתיים של מעקב, ממוצע הציונים עמד על 96.0, 87.8 ו-82.2 לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים ועל 94.7, 86.0 ו-80.4 לאחר התערבות מילעורית כלילית, עם תועלת גדולה יותר משמעותית של ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים בכל תחום (תועלת ממוצעת של הטיפול של 1.3, 4.4 ו-2.2 נקודות, בהתאמה, p<0.01). מעבר לשנתיים, שתי גישות הטיפול הביאו לתוצאות דומות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם סוכרת ומחלת עורקים כלילית רב-כלית, ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים הביא לתוצאות מעט טובות יותר בטווח הזמן הבינוני במצב הבריאותי ובאיכות החיים, בהשוואה להתערבות מילעורית כלילית עם תומכנים מצופי-תרופה. היקף התועלת היה קטן, ללא הבדלים עקביים מעבר לשנתיים, חלקית בשל השיעור הגבוה יותר של רה-וסקולריזציה חוזרת עם התערבות מילעורית כלילית.

JAMA. 2013;310(15):1581-1590

לידיעה במדסקייפ