קרדיולוגיה

טיפול הורמונלי פומי המבוסס על CEE קשור לסיכון קרדיווסקולרי גבוה יותר מאשר אסטרדיול פומי (JAMA Intern Med )

ע”פ מחקר חדש מה-JAMA Intern Med , מבין נשים פוסטמנופאוזליות המשתמשות בטיפול הורמונלי תחליפי פומי, אלה שנטלו טיפול הורמונלי המכיל אסטרוגן סוסי מצומד (CEE) היו בסיכון גבוה יותר לפקקת ורידים (VTE) מאשר אלה שנטלו אסטרדיול.

המחברים מציינים בפתיח כי מעט ידוע היום על הבטיחות הקרדיווסקולרית של טיפול הורמונלי פומי אשר מונע מנשים לקבל החלטות מושכלות המבוססות על בטיחות הטיפולים ההורמונליים המיועדים לטפל בסימפטומים של גיל המעבר. מטרתם הייתה להשוות את הבטיחות הקרדיווסקולרית של שני טיפולים הורמונליים פומיים נפוצים: CEE ואסטרדיול.

המחקר שנעשה היה מבוסס אוכלוסיה ומבוקר מקרה שהתקיים בין 1/1/2003 עד 31/12/2009 ואשר הישווה בין אירועים קרדיווסקולרים הקשורים לטיפול ב-CEE ואסטרדיול באמצעות שימוש במאגרי מידע של אירגון בריאות שבו נעשה שינוי בהעדפת הטיפול באסטרוגן מ-CEE לאסטרדיול במהלך תקופת איסוף הנתונים. נכללו במחקר 384 נשים פוסטמנופאוזליות בגיל 30-79 אשר השתמשו בטיפול הורמונלי פומי.

יעד המחקר המרכזי היה אירועי פקקת ורידים, ואירועי אוטם שריר הלב (MI) ושבץ איסכמי היוו את היעדים המשניים. לצורך תקפות המימצאים נעשתה גם בדיקה ביולוגית שמדדה פקטורי קרישה לצורך בקבוצת הביקורת. 

החוקרים מדווחים על 68 מקרים VTE , על 67 מקרי MI ו-18 מקרי שבץ איסכמי, עם 201 קבוצת ביקורת מותאמת. כל המשתתפות במחקר היו משתמשות בטיפול הורמונלי בהווה של CEE או אסטראדיול.

באנליזה מתואמת נמצא ששימוש נוכחי ב-CEE בהשוואה לשימוש נוכחי באסטרדיול היה קשור לסיכון מוגבר ל-VTE עם יחס סיכון של פי 2.08 (בטווח שבין 1.02-4.27 , P=0.045 ), ובסיכון מוגבר ל-MI עם יחס סיכון של 1.13 (בטווח בין 0.55-2.32 , p=0.74 , כלומר ללא מובהקות סטטיסטית).

מבין משתמשות ה-CEE בקבוצת הביקורת (140 מטופלות בסה”כ בביקורת) , היחס המעיד על קרישיות יתר היה גבוה יותר אצלן באופן מובהק (p<0.01) ,  בהשוואה למטופלות באסטרדיול בקבוצת הביקורת.

המחברים מסכמים כי במחקר תצפיתי זה, השימוש ב-CEE בקרב מטופלות הנוטלות טיפול הורמונלי פומי, היה קשור לסיכון גבוה יותר ל-VTE וכנראה גם ל-MI בהשוואה לשימוש באסטראדיול.

הבדלי הסיכון נתמכו גם במימצאים הביולוגיים בקבוצת הביקורת. לדעת החוקרים, מימצאים אלה זקוקים לאימות במחקרים חוזרים והם מצביעים על כך שטיפולי אסטרוגן פומיים שונים עשויים להיות קשורים לרמות שונות של סיכון קרדיווסקולרי.

JAMA Intern Med. Published online September 30, 2013

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה