האם מיניות-יתר / היפר-מיניות, המוכרת יותר כהתמכרות למין היא התמכרות אמיתית? ממחקר חדש המבוסס על הדמיה של המח נראה שאולי לא… במחקר נמצא כי תגובת המוח לדימויים מיניים נקשרה לרמת התשוקה המינית של המשתתפים ולא לחומרה של מיניות היתר שלהם.  מדידות EEG הראו כי בזמן צפייה בדימויים הללו, הקבוצה שכללה נשים וגברים שדיווחו על בעיות מיניות הגיעו לתגובת P300 (כלומר שהמח הגיב 300 מילישניות או יותר ) לאחר כל חשיפה לתמונה, כשהתשוקה המינית אצלם היתה גבוהה יותר (לפי הערכת שאלון).

בכתבה במדסקייפ אומרים החוקרים כי על אף ששיערו כי תגובת ה-300P תהיה קשורה למדידות של היפר-מיניות, לא נמצאו קפיצות או ירידות קשורות לתכונה זו, כלומר, היפר-מיניות לא מסבירה את התגובה של המוח לדימויים מינים יותר מאשר המצאות של ליבידו ער. לדברי החוקרים, במידה וניתן יהיה לחזור על תוצאות המחקר, הממצאים מאתגרים את התפיסה הקיימת היום של היפר-מיניות כהתמכרות לסקס. הם מחדדים ואומרים כי ציונים גבוהים של היפר-מיניות לא נקשרו לתגובה גבוהה יותר לדימויים, מה שסותר מודל של התמכרות. בעיות של היפר-מיניות הן אמיתות לכשעצמן, הם אומרים, אך מודל ההתמכרות לא מאפיין אותן באופן המסביר את ההתנהגות הנלווית.  לדבריהם, נראה כי התמכרות למין הוצעה כאבחנה עבור אנשים להם בעיה לווסת מטה את התשוקות והצרכים המיניים שלהם. כאבחנה, היא נקשרת לדחפים מיניים שהמטופל אינו מצליח לשלוט בהם ולהתנהגות מינית תכופה, להשלכות של התנהגות כזו וליכולת נמוכה לדחות את הדחפים הללו; אך הסימפטומים הללו יכולים להיות מובנים טוב יותר כאפשרות לא פתולוגית הקשורה לתשוקה מינית גבוהה. החוקרים מוסיפים כי תסמונת היפר-מינית לא נכנסה למהדורה החמישית של ה-DSM. לדבריהם, מטופלים ומטפלים כאחד מתיחסים לבעיה זו כהתמכרות למין, אך להתמכרות יש הגדרה די ספציפית בדרך שבה המוח מתנהג לגירויים. החוקרים ביקשו לבחון האם לתגובה של המוח לגירוי מיני באנשים הללו עם התמכרות (לדעתם) למין יהיה דמיון או זהות לתגובה המוחית של אנשים עם התמכרות לחומרים ממכרים שצפו בדימויים של החומר אליו היו מכורים. החוקרים כללו במחקר 52 משתתפים, רובם (39 ) גברים בני 18-39 ממדינת אידהו בארה”ב שדיווחו שהם סובלים מבעיה בשליטה בצפית יתר בדימויים מיניים.

כחלק מהמחקר, כל המשתתפים מילאו שאלונים  לגבי התנהגות מינית, דחפים ותשוקות וצרכים ועל השלכות שליליות אפשריות. בשאלון נכללו שאלות לגבי ההיסטוריה המינית ,וכן מדד SDI– Sexual Desire Inventory, סקאלת הכפייתיות המינית, שאלון ההשלכות קוגנטיביות והתנהגותיות של התנהגות מינית, וסקאלת ההשפעה של צריכת פורנוגרפיה. המחקר לא היה טיפולי ולא נכללו בו אנשים שחיפשו מזור לבעיותיהם, אך החוקרים מציינים כי המשתתפים בסופו של דבר היו דומים בחומרת מצבם מבחינת היפר-מיניות כמו אלו שחיפשו טיפול.   המשתתפים  עברו סריקות EEG בעודם צופים ב-225 תמונות של אנשים שסווגו כנייטרליות, לא נעימות, נעימות ומיניות או נעימות ולא מיניות. התגובה המוחית שאירעה כ-300 מילישניות לאחר כל דימוי תועדה ונמדדה. בניתוח רגרסיה בן שני שלבים נמצא כי המדד של התשוקה המינית, ולא של ההיפר-מיניות, הצליח לחזות טוב יותר בצורה מובהקת את האמפליטודה של ה-300P (כאשר P=0.015) . כאשר בחנו החוקרים את הקשר בין המידע בשאלון הדיווח העצמי ותגובת 300P הם מצאו כי הקשר המובהק היחיד היה הציון השונה בין המצבים הניטרליים והנעימים-מיניים ב-300P עם מדד התשוקה לקיום יחסי מין עם שותף ב-SDI (כאשר P=0.016). בהינתן כי דחף מיני גבוה הוא בעיה ראשונית בהתמכרות לסקס, נראה משונה ולא צפוי שמדדים שכיחים כאלו של התמכרות מינית לא נמצאו קשורים לתגובתיות הנוירולוגית, בעוד שהתשוקה המינית עצמה כן נקשרה לתגובה המוחית. לכן, הם מסכמים, ניהול ושליטה בתשוקה המינית, ללא התייחסות לגורמים נלווים אחרים של מיניות-יתר, עשויה להיות דרך יעילה להורדת התחושות או ההתנהגויות המיניות המעיקות אצל הסובלים מכך. הם מוסיפים כי יתכן שהמטופלים הללו סובלים דווקא מבעית התנהגות אימפולסיבית או מבעית התנהגות פשוטה, אך כי לא מתאים לכנות זאת התמכרות.

לכתבה במדסקייפ

Socioaffective Neuroscience and Psychology 2013