קרדיולוגיה

מחקר חדש קובע כי במצב של דליפת מסתם מיטראלי (MR) לא סימפטומטית עדיף ניתוח מוקדם מאשר טיפול שמרני ומעקב (JAMA)

במטופלים עם דליפה חריפה במסתם המיטראלי ( MR mitral regurgitation,) ללא אינדיקצית מדרגה 1 להתערבות ניתוחית, מטופלים הגיעו לתוצאות טובות יותר כאשר טופלו בניתוח מוקדם, בהשוואה למטופלים שהושארו במעקב הדוק בעודם מטופלים בטיפולים שמרניים אחרים, כך עולה ממחקר חדש שפורסם היום ב- JAMA ושסקירה אודותיו הופיעה היוםבמדסקייפ.

נראה שהחוקרים לא מצאו פער מובהק בתמותה קצרת הטווח או בסיכון לאירועי לב חדשים בין שתי האפשרויות הטיפול, אך הם כותבים כי ניתוח תיקון מוקדם של MR נקשר לסיכון פחות באופן מובהק לתמותה לאחר עשר שנים בהשוואה למטופלים שנוטרו וטופלו באופן תרופתי . לדברי החוקרים, הניתוח כיום הוא נסבל ובעל יתרונות רבים עבור המטופלים, וממצאי המחקר תומכים בכך לא רק בטווח המיידי אלא גם בטווח הארוך. המטופלים העוברים את הניתוח חיים יותר ונהנים מאיכות חיים טובה יותר.

בכתבה במדסקייפ מצוין כי הנחיות הטיפול ב-MR של הקולג’ האמריקאי לקרדיולוגיה/חברת הלב האמריקאית (ACC/AHA) גורסות כי ההתוויה לניתוח היא  מדרגה 1 במטופלים סימפטומטיים או באלו עם מקטע פליטה של פחות מ-60% או עם left end-systolic diameter הגדול מ-40 מ”מ. הניתוח מהווה  התוויה מדרגה iiA במטופלים א-סימפטומטיים או באלו ללא שינוי בחדר השמאלי רק בהינתן סיכוי של 90% הצלחה בניתוח. מצויין גם כי ההנחיות האירופאיות יוצאות נגד הניתוח במטופלים עם MR שהם א-סימפטומטיים ללא שינויים בחדר השמאלי.

החוקרים השתמשו במידע מתוך מרשם מאגר המידע של MR (MIDA) כדי להשוות את היעילות של ניתוח תיקון MR מוקדם לאחר האבחנה עם MR על פי  flail leaflets . בסך הכל, שישה מרכזים של טיפול שלישוני באירופה וארה”ב טיפלו ב-1021 מטופלים שנכללו במחקר, כשאף אחד מהמטופלים לא היה באינדיקציה מדרגה 1 לניתוח. מתוכם, קיבלו 575 מטופלים טיפול רפואי ותרופתי ו-446 עברו ניתוח MR בתוך שלושה חודשים מהאבחנה.

בתוך שלושת החודשים הראשונים, 1.1% מהמטופלים שעברו ניתוח מתו, בהשוואה ל-0.5% מאלו שטופלו תרופתית, פער שהחוקרים מציינים שאיננו מובהק. שיעורם של מקרים חדשים של אי ספיקת לב היו דומים בין שתי הקבוצות, אך מקרים חדשים של פרפור פרוזדורים אירעו יותר באופן מובהק באלו שטופלו ניתוחית 6.2% מול 1.2% בקבוצה הטיפול התרופתי.

במהלך המעקב החציוני של 10.3 שנים  מתו 319 מטופלים. ההשרדות בנקודות זמן המעקב של 5, 10 ו-20 שנים לאחר הניתוח היו 95%, 86% ו-63%, בהשוואה לשיעורי ההשרדות של 84% , 69% ו-41% באלו שטופלו תרופתית. הפערים בהשרדות היו מובהקים סטטיסטית, ותוצאות אלו אושרו גם על ידי אנליזות סטטיסטיות מותאמות נוספות. בנוסף, נמצא כי ההיארעות של אירועים חדשים של אי ספיקת לב היתה נמוכה יותר באופן מובהק בקבוצה שנותחה, בעוד שהסיכון שצוין קודם לכן למקרים חדשים של פרפור פרוזדורים לא המשיך בטווח הארוך.

לדברי החוקרים, המטופלים שהשתתפו במחקר סבלו מ-MR חריפה בשל flail leaflets  ועל כן הממצאים ניתנים להשלכה על מטופלים עם MR חריפה גם בשל מחלות ניווניות. תיקון ניתוחי של השסתום המיטראלי הוא לדבריהם אופציה עבור 95-99% מהמטופלים הסובלים מ-MR חריפה.

לדברי החוקרים, עידן הרשרוש הלא מזיק בלב חלף מן העולם, ובהנתן הזמינות הרבה של אק”ג, על הרופאים לאבחן את הבעיה הספציפית של המטופלים ואת רמת הדליפה או החסימה הקיימת אצלם. לאחר שידוע מה מצבם, ניתן להמליץ לאלו עם MR חריפה המלצות טיפול ברורות. לדבריהם, על פי נסיונם, הסבר פשוט מול המטופלים, על ההשלכות של דחיית הניתוח אל מול ביצועו בשלב מוקדם, בטווח הארוך והקצר, מביא לכך שרוב המטופלים בוחרים באופצית הניתוח המוקדם. 

לכתבה במדסקייפ

JAMA 2013

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה