מחלת לב כלילית עדיין אינה זוכה להתייחסות מספקת בנשים, אעפ”י שמובילה לשיעורי תמותה דומים כמו בגברים, כך עולה מתוצאות סקירה חדשה. בנוסף, הסיכוי למתן טיפולים מניעתיים לנשים היה נמוך יותר, כולל טיפול להפחתת רמות השומנים בדם או המלצות לשינוי אורחות חיים, בהשוואה לגברים באותה דרגת סיכון.

במאמרם סיכמו החוקרים את המידע המעודכן אודות נשים ומחלת לב כלילית, כולל הערכות סיכון, מאפייני מחלת לב כלילית ספציפיים לפי מגדר וגישות לטיפול.

מבדיקות טומוגרפיה ממוחשבת וטכניקות הדמיה אחרות עולה כי בנשים עורקים כליליים צרים יותר מגברים, והן מועדות יותר למחלת לב כלילית על-רקע מחלה מיקרווסקולארית. לכן, בעוד שנראה כי הסיכוי לחסימה של עורק כלילי מג’ורי היא פחות נפוצה, נשים סובלות מתסמינים עקב חסימות של כלי דם קטנים אלו.

נשים ללא מחלת לב כלילית חסימתית סובלות מאשפוזים חוזרים ובדיקות בשל תסמיני איסכמיה. מנגד, מחלת לב כלילית חסימתית נפוצה יותר בגברים המציגים תסמינים של המחלה, כך שניתן לטפל בהם בצורה אגרסיבית יותר, או להכניס תומכנים. סוג זה של מחלת לב כלילית פחות נפוץ בנשים.

מהערכות הנתונים ממדינות שונות עולה כי בנשים, הן לפני מנופאוזה והן לאחריה, קיים גם סיכוי גבוה ב-20% לסבול מאנגינה, בהשוואה לגברים. מהנתונים עולה כי יש לטפל במחלת לב כלילית בצורה שונה בנשים.

באופן ספציפי, יותר נשים מגברים הולכות לעולמן בשל מחלת לב כלילית, ויותר נשים הולכות לעולמן בשל מחלת לב כלילית מאשר מחלה ממארת, כולל סרטן שד, מחלה כרונית של דרכי הנשימה התחתונות, מחלת אלצהיימר ותאונות דרכים, כולם יחדיו.

החוקרים מדווחים כי שיעורי מחלת לב כלילית ירדו בהיקף של 30% במהלך העשור האחרון, אך השיעורים למעשה עלו בנשים מתחת לגיל 55. למרות נתונים אלו, עדיין הסיכוי למתן טיפולים מניעתיים מומלצים נמוך יותר בנשים, בהשוואה לגברים באותה דרגת סיכון.

באשר לניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, מין נקבה הינו גורם סיכון בלתי-תלוי לתחלואה ותמותה.

בנשים קיים סיכון גבוה יותר לתחלואה ותמותה והן זוכות להקלה פחותה מאנגינה, בהשוואה לגברים לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, למרות שהן מהוות פחות מ-30% מאוכלוסיית החולים העוברים את הניתוח. יתרה מזאת, נראה כי ההבדלים בין המינים קטנים יותר כאשר הניתוח מבוצע ללא חיבור למכונת לב-ריאה.

בנשים חלה עליה דרמטית יותר במחלת לב כלילית לאחר גיל 60, זאת בניגוד לגברים בהם חלה עליה ליניארית יותר במחלת לב כלילית עם הגיל. ההבדל בהתפתחות מחלת לב כלילית מביא למצב בו המחלה אינה מזוהה עד לשלב הרבה יותר מאוחר במהלך המחלה.

כמו כן, ישנם גורמי סיכון העשויים להשפיע באופן שונה על גברים ונשים. לדוגמא, השמנת-יתר מלווה בעליה של 64% בסיכון למחלת לב כלילית בנשים, אך עם עליה של 46% בלבד בגברים. בנשים צעירות (מתחת לגיל 50) עם אוטם לבבי על-רקע מחלת עורקים כלילית קיים סיכון גבוה כפליים לתמותה בהשוואה לגברים במצב דומה.

יתרה מזאת, בנשים מעל גיל 65 שיעורי התמותה בתוך שנה מאוטם לבבי הם גבוהים יותר, בהשוואה לגברים (42% לעומת 24%).

בנשים קיים גם סיכוי גבוה יותר למחלות אוטואימוניות, עם עליה בסיכון למחלת לב כלילית, כמו גם לתסמונת שחלות פוליציסטיות, רעלת-היריון וסוכרת היריונית, העשויים גם כן להביא לעליה בסיכון למחלת לב כלילית בנשים.

גורם סיכון נוסף הוא טיפול לסרטן שד, שהביא לשיפור שיעורי ההישרדות במחלה זו בשלביה המוקדמים, אך התועלת קטנה בעקבות עליה בסיכון למחלת לב כלילית. לא ברור אם העליה בסיכון למחלת לב כלילית נובעת מהטיפולים לסרטן שד או מהמחלה הממארת עצמה, לה גורמי סיכון משותפים עם מחלת לב כלילית.

החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים להערכת הפתופיזיולוגיה של מחלת עורקים כלילית בנשים, האבחנה וגישות הטיפול הספציפיות בנשים.

Global Heart

לידיעה ב-Medpage Today