בהמשך לכנס שהתקיים לאחרונה בנושא “המהפיכה הנשית ברפואה” פירסמה היום דוברות הר”י את העדכון הבא, הכולל סיכום עיקרי הכנס והודעה על הקמת צוות לקידום מעמד האישה ברפואה הישראלית. 

להלן הודעת דובר הר”י:  

ההסתדרות הרפואית תקים צוות משימה לקידום מעמד הנשים ברפואה בישראל. יו”ר ההסתדרות הרפואית, ד”ר ליאוניד אידלמן, הודיע על הקמת הצוות במהלך כנס שערכה ההסתדרות הרפואית (הר”י), בנושא “המהפכה הנשית ברפואה שינוי מגדרי ברפואה המודרנית, אתגרים והזדמנויות”. לדבריו, “נשים רופאות חייבות לפרוץ את תקרת הזכוכית באופן שיבטיח את קידומן האישי ואת עתיד מערכת הבריאות במדינת ישראל גם יחד. נשים מביאות עימן אל עולם הרפואה איכויות ייחודיות. מיצוי הפוטנציאל הייחודי להן, בעידן שבו יותר מחמישים אחוזים מהסטודנטים לרפואה הן נשים מחייב טיפול ברמת המערכת”.

במסגרת ההיערכות לעידן הנשי ברפואה בישראל, אישרה לאחרונה המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית התמחות בחצי משרה במספר מקצועות באופן המאפשר לנשים לשלב בין אימהות ובין עבודתן כרופאות. ד”ר אידלמן מצטט מחקרים המצביעים על נטייתן של נשים רופאות להשקיע פחות שעות בטיפול קליני, מחמת הצורך לנהל בו-זמנית מספר קריירות. “אישה רופאה עובדת כרופאה, כאם, וכחוקרת. כיום, אנחנו משקיעים מאמץ גם בטיפוח קריירה רביעית בתחום הציבורי.  אין לנו עדיין רופאה במזכירות הר”י, וזה מצב לא תקין”, אומר ד”ר אידלמן, ומבטיח כי ההסתדרות הרפואית פועלת לקדם ולהתארגן בהתאם לשינויים המגדריים.

יעל גרמן: נשים צריכות לפרוץ דרך

שרת הבריאות, ח”כ יעל גרמן, שפתחה את הכנס, ציינה כי “מספר המיטות בבתי החולים מעורר דאגה, הצפיפות בבתי החולים קשה, והרפואה הציבורית נמצאת בצומת דרכים הדורשת החלטה ומעשה. הוועדה הציבורית שהקמנו תצטרך לתת את דעתה האם פנינו למודל האמריקאי או להולנדי, או למצוא דרך ביניים שתהיה בנויה על פי המאפיינים המיוחדים של מדינת ישראל. יש לנו חוק בריאות מתקדם המושתת על עקרונות השוויון והצדק ועלינו לשמור עליו”, לדבריה, “אנחנו, כנשים, לאורך כל הדרך צריכות לפרוץ דרך ולקבוע עובדות. להיאבק על מעמדנו בחברה, על מעמדנו הפרופסיונאלי, הפוליטי והציבורי”. בתחום הניהול המקצועי של מערכת הבריאות, קראה גרמן ליצירת רצף אינפורמטיבי בין בתי החולים לקופות החולים, הקמת חדרי מיון קדמיים, קידום אשפוז בית, ופיתוח רפואה מרחוק.

פרופ’ רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון, ובעבר רופאת ילדים, חוקרת, ודיקנית הפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן גוריון, הציגה בכנס את דו”ח הוועדה בראשה עמדה בנושא נשים באקדמיה בישראל. פרופ’ כרמי ציינה כי תחום הרפואה נולד כמקצוע גברי, ואף שזה למעלה מעשור מהוות נשים למעלה ממחצית הסטודנטים עדיין כל כללי ההנהגות הם גבריים. “כל עוד הכללים נשארים כאלה, וביקור ערב במחלקה הוא בשעה חמש נשים שצריכות לרוץ למעון על מנת להוציא את הילד מודרות מהישיבות האלה. בבי”ח סורוקה עשינו מעשה ושינינו את שעת הישיבה”.

שעון הקביעות מול השעון הביולוגי

כרמי קוראת לנשים “לצאת מאזור הנוחות שלהן, לפעול ולעשות”. היא מציעה לאמץ עקרונות מתוך דו”ח הוועדה בראשה עמדה, בנושא נשים באקדמיה גם בעולם הרפואה. “במצב הקיים כיום, אישה מצוינת מגיעה בקושי לתפקידים שגבר ממוצע מסוגל להגיע אליהם”, הוא אומרת. על מנת להתגבר על הבעיה הזאת, היא ממליצה לשנות את דפוסי חיפוש המועמדים למשרות ופעילות ועדות האיתור והמינויים עד כדי הקפאת גיוס גברים עד לקליטת שיעור הולם של נשים במקרים מסוימים. במקביל, היא מציעה להתייחס לאתגר שימור נשים בעבודה, בעיקר בשנים שבהן הן מתמודדות עם תקתוק מקביל, של שעון הקביעות מול השעון הביולוגי. “בהיעדר נשים בעמדות בכירות אין לנשים מודל לחיקוי. אין מספיק נשים בעמדות קריטיות לקידום ועדות קליטה, ועדות מינויים וקביעות, ועדות מענקי מחקר ועדות פרסים וכן הלאה. יש עיוות עצום בקבלת פרסים ומענקי מחקר על ידי נשים”. מעבר לכל אלה, היא מציעה לבסס תפקיד של אחראי לקידום מעמד האישה בדומה ליועצת הנשיא לקידום מעמד האישה. תהיה בעלת דרגה אקדמית בכירה, בתפקיד המעוגן בנהלים, עם משאבי תקציב וכוח אדם, ותכין דו”ח שנתי.

עו”ד לאה ופנר: הסכמי העבודה נולדו בעידן אחר

עו”ד לאה ופנר, מנכ”ל ההסתדרות הרפואית, הזכירה בכנס כי חלקים מהסכמי העבודה התקפים עדיין במערכת הבריאות בישראל, נולדו בשנות החמישים והשישים של המאה שעברה בהן היו חלקן ומעמדן של נשים רופאות במערכת נמוך משמעותית מזה של היום. ופנר קובעת כי בכל דיון בסוגיות אפליה מתקנת, יש למנוע מצב שבו הזכויות הניתנות לנשים לא יגרמו בסופו של יום להעדפת גברים בקבלה לעבודה או בקידום.

ד”ר ישראל אייליג, מנהל יחידת הרדמה בביה”ח סורוקה ויו”ר חטיבת בתי החולים בארגון רופאי שירותי בריאות כללית, עמד על הקושי במימוש זכויות קיימות המוקנות לנשים רופאות. “רבים עדיין נמצאים בשלב של פחד. אני מנסה לשכנע נשים לא לפחד, לפנות ולעמוד על הזכויות שלהן”, אמר.

ד”ר רחל אדטו, סבורה כי למרות קפיצת המדרגה במעמד האישה הרופאה יש עדיין דרך ארוכה המחייבת פעולה. “אין לי ספק שהתמהיל החדש של נשים: יותר נשים ברפואה, במקצועות שונים, בניהול בתי חולים, הוא חלק ממהפכה ברפואה בכלל ובניהול בפרט. ועדיין, מנהלי ארבע קופות החולים כולם גברים, וכך היה מאז ומעולם”.

פרופ’ חווה טבנקין קובעת ככלל, כי “נשים צריכות להילחם פי עשרה מאשר גברים כאשר הן רוצות להגיע לתפקידים – בכירים, כל אחד בתחומו. כך, גם בשנות 2000 הייתה הדרה של רופאות. לצערנו, יש מקצועות שבהם מנהל מחלקה יכול עדיין לכתוב שלא יקדם אישה בשל מינה. גם אם יש רופאות שמחליטות שהן רוצות ילדים ומשפחה ואין להן שאיפות לקידום מצד שני יש מספיק רופאות שכן רוצות בקידום כזה ואיתן צריך לעבוד”.

רוב הבכירים גברים שצמחו במערכת הצבאית

“זאת לא תהיה מהפיכה שקטה: אם לא יעשו משהו אקטיבי זה לא יקרה”, קובעת פרופ’ טבנקין. “יש 43 בתי חולים כלליים אך רק שתי רופאות מנהלות. בהנהלת משרד הבריאות הרוב המוחלט הוא גברים המסיימים את השירות הצבאי בדרגות בכירות: קרפ”רים מקרפ”רים וכן הלאה”. חלק חשוב מהמשימה, היא מטילה על שכם הנשים עצמן. “אם נשים שמגיעות לתפקידים בכירים לא יקדמו נשים אחרות זה לא יקרה. מכלל מנהלי המחלקות, רק 25% הן רופאות. בכל קופות החולים יש רק רופאה אחת המכהנת כמנהלת מחוז. נשים שמגיעות לתפקידים בכירים אינן מקדמות נשים אחרות ומי שעדיין קובע הם גברים”.

ד”ר זהבית זיו-נר, מעריכה כי ככל שנשים נכנסות למערך הרפואה הצה”לי גם בתפקידי שטח של רופאה גדודית ישתפר מעמדן העתידי במערכת הבריאות. עם זאת, היא מציינת כי “אנחנו כנשים עדיין יורות לעצמנו ברגל: אנחנו רוצות להתחיל לעבוד מאוחר כי יש לנו ילדים ואנחנו רוצות ללכת הביתה מוקדם, לקבל את כל הפריבילגיות ועדיין להתקדם”

פרופ’ אורנה בלונדהיים, מנהלת בית חולים העמק בעפולה, קובעת כי “אנחנו לא זהות לגברים ולא צריכות לשאוף להיות זהות להם. אנחנו צריכים לשאוף לשוויון הזדמנויות”. היא מסבירה כי מספר המנהלות כיום הוא פונקציה של מספר הסטודנטיות לרפואה לפני 20 שנה ומעלה. “כשתהיינה נשים שצברו ניסיון נראה גידול במוטיבציה של נשים למלא תפקידי ניהול. אנחנו נמצאים במהלך של שינוי, גם אם המצב עדיין אינו אופטימאלי”.

פרופ’ שוקי שמר, לשעבר מנכ”ל משרד הבריאות, מנכ”ל מכבי שירותי בריאות וקצין רפואה ראשי, מזהיר מפני קיצוניות בהעדפה מתקנת. להערכתו, “מרגע שבצבא אושרו רופאות קרביות בעוד עשר שנים תהיה קרפ”ר אישה, גם אם נשים כאלה יצטרכו להקריב כשמדובר במשפחה”.

הפתרון: מעונות יום צמודים למקום העבודה

פרופ’ צופיה איש שלום, יו”ר איגוד הרופאות, מנהלת היחידה למטבוליזם בבי”ח רמב”ם, ויו”ר ארגון הרופאות הפועל במסגרת הר”י, מעריכה כי “כל עוד אי אפשר ללדת אחרי גיל 40 קידום נשים ברפואה מחייב אימוץ את המודל האמריקאי של מעון לילדים הפועל בצמוד לבתי חולים, ובהתאם לשעות העבודה של אמהות רופאות”. מעון כזה יאפשר קליטה של הילדים, בקרבה מיידית לאם העובדת כאשר במקביל יש לאפשר עבודה במשרה חלקית כדי לעבור את המשוכה של השנה הראשונה לאחר לידה. היא מבקשת להבטיח כי מחצית מחברי ועדות מכרזים יהיו נשים ומדגישה את הצורך לעודד נשים לדאוג לרצף הזכויות הפנסיוניות שלהן בעת היציאה לחופשות לידה, מעבר בין מעסיקים ומשרות וכן הלאה.

ד”ר אסנת לוקסנבורג, ראש מינהל טכנולוגיות רפואיות במשרד הבריאות ומהנשים הבודדות בצמרת משרד הבריאות, מאמינה כי “מילת המפתח בקידום נשים היא קודם כל פרגון. פרגון של בן הזוג, של הילדים שמבינים שלאמא יש עבודה, ושל סביבת העבודה. הדור החדש שנכנס לעבודה בתחום הרפואה רוצה לשלב משפחה ועבודה והמערכת תצטרך לאפשר להם תנאים מתאימים. בניגוד לתחומים אחרים, עולם הרפואה עדיין לא בשל לקליטת ‘דור ה- Y ‘”.

ד”ר עינת מדר, מתמחה ברפואה כללית בבית חולים העמק, אומרת כי “לא קל להיות רופאה אישה עם ילדים. הפתרונות תלויים בתקנון ובאכיפה של התקנון הזה. בין השאר, היא מתקוממת על האיסור על עבודת אישה רופאה החל מהשבוע העשרים להריון. “דווקא בשבועות הראשונים אני פוגשת את האסלה יותר מאשר את החולים. אחר כך אני פורחת. אני סובלת מכל תורנות עד לשבוע העשרים בהריון. אחר כך אני כמו רקדנית אבל אסור לי לעשות תורנות”, היא מספרת, ומתקוממת על חוסר ההתאמה בין חוקי העבודה ובין המציאות.

ד”ר תמי קרני, כירורגית, מנהלת מכון לבריאות האישה בביה”ח אסף הרופא וסגנית יו”ר הלשכה לאתיקה בהר”י, מאמינה בשוויון חובות  הבא יחד עם שוויון זכויות. “העבודה שלנו כרופאים בכלל מאד קשה. עצם המחויבות שלנו לא להזיק לחולה מחייבת לימוד מתמיד גם על חשבון שעות הפנאי. אני לא רוצה שמה שקרה למערכת החינוך יקרה למערכת הרפואה. אם אנחנו רוצים לשפר את התנאים אנחנו לא צריכים להוריד את החובות שלנו אלא לדאוג לכיסוי הכלכלי שיאפשר לנו לשכור את האנשים המתאימים לטפל בילדים או לנקות את הבית. הפתרונות הנכונים אינם בחיפוש הקלה”. כמי שהתנגדה בעבר להנהגת שעון נוכחות בבתי החולים, היא מברכת עליו עכשיו בדיעבד.  “המדינה מחשבת כיום שעות ומשלמת על פי עבודה”, היא אומרת. עם זאת, היא מתנגדת לאפשר התמחות בכירורגיה בחצי משרה. “כירורג אינו שונה מפסנתרן, שחייב להתאמן בהתמדה. לא תמצא פסנתרן שמנגן בחצי משרה”.

ד”ר מיכל שני רופאת משפחה, מנהלת מרפאה בבית שמש ואם לחמישה ילדים, שמחה לנוכח המציאות החדשה, שבה הדור הצעיר אינו מוכן לקבל שעות תורנות אינסופיות. להערכתה, המחסור ברופאים גדול משמעותית מההערכות הרווחות במשרד הבריאות משום שבעלי ההערכות האלה מתעלמים מנכונות הדור הוותיק יותר לעבוד ביותר ממשרה אחת. על מנת לקדם את מעמד האישה בעולם הרפואה, היא קוראת לנשים להתמודד בבחירות לוועדי הרופאים, ומציעה במקביל להעביר משימות רבות יותר, ובכלל זה חלקים משמעותיים בתהליכי ההתמחות לביצוע בקהילה ולא בבית חולים, באופן שיקל על נשים לעבוד במסגרות האלה.