במהלך הכנס המדעי מטעם ה-American Diabetes Association הציג ד”ר גלעד טוויג, מהמרכז הרפואי על-שם שיבא בתל השומר, תוצאות מחקר חדש מישראל, מהן עולה כי העליה בתוחלת החיים שתוארה במהלך חמישים השנים האחרונות עשויה להיפגע בעקבות עליה בשיעורי ההשמנה במתבגרים. חדשות מטרידות יותר בנושא, נובעות מקשר שתועד בבני נוער, בין ערכי BMI (Body Mass Index) מוגברים, אך עדיין בטווח התקין, ובין תמותה בגיל צעיר.

ד”ר טוויג הדגיש כי הסקירה בחנה רק את כל מקרי התמותה שאינם על-רקע שירות צבאי, כך שלא ניתן היה להבחין בין מקרי תמותה על-רקע מחלות לב וכלי דם או סיבות אחרות. אך מאחר והשירות הצבאי הינו חובה במדינת ישראל, וכל המתגייסים עוברים בדיקה גופנית בזמן הגיוס, המחקר מספק תמונה של המצב הבריאותי ותוחלת החיים של למעלה משני מיליון גברים ונשים צעירים (גילאי 16-20) במהלך ארבעים השנים האחרונות.

המחקר כלל 2.16 מיליון מתבגרים (60% גברים), בגיל ממוצע של 17.4 שנים בזמן הבדיקות הרפואיות הצבאיות הראשונות, עם שכיחות כוללת של עודף משקל והשמנת-יתר של 11.7%  בזמן הגיוס לצבא.

התוצא העיקרי של המחקר היה שיעורי התמותה לפני גיל חמישים, כאשר שיעור המקרים הללו עמד על 1.21% בגברים והיה נמוך מ-1% בנשים.

בהשוואה לשיעורי התמותה בקרב מגויסים עם ערכי BMI באחוזון 25-50, שיעורי התמותה בקרב מגויסים באחוזוני BMI גבוהים יותר, עלו באופן רציף לאורך ספקטרום ערכי BMI.

בגברים, תת-משקל (BMI נמוך מ-18.5) לווה בעליה משמעותית של 11% בשיעורי התמותה לפני גיל 50, בעוד שעודף-משקל (BMI של 25-29.9) והשמנת-יתר (BMI מעל 30) לווה בעליה של 40% ו-88% בסיכון, בהתאמה.

מגמה דומה תועדה בקרב נשים (עליה של 11%, 44% ו-105% בנוכחות תת-משקל, עודף-משקל והשמנת-יתר, בהתאמה), אם כי שיעורי הסיכון היחסי לא היו מובהקים סטטיסטית בקבוצת הנשים בעלות תת-משקל.

לאחר מכן החוקרים ביקשו לבחון את רמות BMI בטווח המוגדר כתקין (18.5-24.9), בכדי להעריך אם ישנם סימנים כלשהם לתמותה בגיל צעיר בקבוצה זו של משתתפים בעלי משקל גוף תקין. להפתעתם, הם מצאו כי ערכי BMI באחוזון 50-70 לוו בעליה קטנה, אך משמעותית, בסיכון לתמותה.

ערכים אלו הקבילו פחות או יותר לערכי BMI בטוח 20.5-22 במהלך גיל ההתבגרות. עליה זו בסיכון לתמותה זוהתה בגברים ובנשים, ומעידה כי ערכי BMI בטווח התקין מלווים בסיכון מוגבר לתמותה.

החוקרים בחנו את עקומות התמותה בגברים בעלי משקל תקין, שנולדו בשנות החמישים, השישים, השבעים והשמונים של המאה הקודמת. בעוד שמשך המעקב היה שונה בקבוצות הגיל הצעירות בהשוואה למבוגרות, עקומות ההישרדות בגברים עם ערכי BMI תקינים הפכו שטוחות יותר. מניתוח רב-משתנים להערכת הסיכון לתמותה לפי עשור שנת הלידה, זיהו החוקרים ירידה בסיכון לתמותה בקרב אלו שנולדו בשנות השישים, השבעים והשמונים, בהשוואה לאלו שנולדו בשנות החמישים של המאה הקודמת. שני הממצאים עולים בקנה אחד עם מחקרים אחרים, שמצאו כי תוחלת החיים עלתה באופן קבוע.

כאשר החוקרים ערכו את אותן בדיקות במגויסים לצבא שסבלו מהשמנת-יתר בזמן הבדיקה הרפואית הראשונית, הם זיהו דפוס שונה. ללא קשר לעשור בו נולדו, במתגייסים שסבלו מהשמנת-יתר בזמן הבדיקה הרפואית הראשונה לא זוהתה היפרדות של עקומות ההישרדות בהשוואה לאלו שנולדו בשנות החמישים של המאה הקודמת. מניתוח רב-משתנים להערכת יחס הסיכון לתמותה, בקרב אלו בעלי עודף משקל והשמנת-יתר יחדיו, שנולדו בעשורים עוקבים, החוקרים מצאו כי הסיכון לתמותה למעשה עלה עם כל עשור. מכאן עולה כי באלו הסובלים מהשמנת-יתר, לא תועדה כל תועלת ללידה בעשור מאוחר יותר.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מנתוני המחקר הנוכחי עולה כי BMI במתבגרים, גם כאשר מצוי בערכים הנחשבים לתקינים, הינו גורם סיכון אפשרי לתמותה מכל-סיבה בגיל צעיר.

מתוך הכנס המדעי מטעם ה-American Diabetes Association

לידיעה במדסקייפ