בכתב העת Journal of Invasive Cardiology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי הגישה הרדיאלית להתערבות כלילית מילעורית (PCI או Percutaneous Coronary Intervention) הינה מובילה להארכת הזמן דלת-לבלון בחולים עם אוטם לבבי עם עליות מקטע ST, בהשוואה להתערבות בגישה פמוראלית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי התערבות בגישה רדיאלית בחולי STEMI (ST-segment Elevation Myocardial Infarction) עדיין שנויה במחלוקת בשל החשש כי התערבות בגישה רדיאלית תוביל לעיכוב בזמן רה-פרפוזיה, בעיקר בקשישים, הסובלים לרוב מטרשת עורקים מתקדמת יותר.
במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להשוות את זמני רה-פרפוזיה בין גישה פמוראלית ורדיאלית בחולים בגילאי 75 שנים ומעלה, שעברו PCI.
בתקופה שבין ינואר 2008 ועד דצמבר 2011, 283 חולים בגילאי 75 ומעלה עברו PCI ראשוני. מבין אלו, 177 טופלו בגישה רדיאלית, בעוד ש-106 חולים אחרים טופלו בגישה פמוראלית. החוקרים אספו נתונים דמוגרפים ונתונים אודות הפרוצדורה, כולל הזמן מדלת לבלון, הזמן עד לדיקור עורקי וניפוח בלון.
מהתוצאות עולה כי זמן דלת לבלון עמד על 103.1 דקות בקבוצת החולים לאחר צנתור בגישה רדיאלית, בהשוואה ל-110.3 דקות עם צנתור בגישה פמוראלית. הזמן עד לדיקור עורקי עמד על 10.5 דקות עם הגישה הרדיאלית, בהשוואה ל-12.1 דקות בגישה פמוראלית (p<0.01). הזמן עד לניפוח הבלון עמד על 19.6 דקות בגישה רדיאלית לעומת 24.2 דקות בגישה פמוראלית (p<0.01).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה כי גישה רדיאלית אינה מביאה להארכת משך הזמן מדלת לבלון, עדות ליעילות הגישה בחולים עם אוטם לבבי ועליות מקטע ST, ללא שוק קרדיוגני בקבלתם.
J Invasive Cardiol. 2013;25(5):254-256
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!