התועלת של מינון נמוך יותר של Rivaroxaban בטיפול בתסמונת כלילית חדה (Am J Cardiol)

הפחתת מינון הטיפול ב- Rivaroxaban (קסרלטו) במחצית הביאה להפחתת שיעורי התמותה ושיעור הדימומים לאחר תסמונת כלילית חדה במחקר ATLAS ACS 2-TIMI 51.

בהשוואה לטיפול במינון 5 מ”ג, פעמיים ביום בתכשיר החדש, טיפול במינון של 2.5 מ”ג, פעמיים ביום, בנוסף לטיפול נוגד-טסיות כפול, מהווה את השילוב הטוב ביותר מבחינת התועלת והבטיחות.

מתוצאות מוקדמות ממחקר בשלב III עלה כי Rivaroxaban הביא לירידה משמעותית בתוצא הסיום העיקרי להערכת התועלת של הטיפול, תמותה קרדיווסקולארית, אוטם לבבי או אירועים מוחיים, בהשוואה לפלסבו, בחולים זמן קצר לאחר תסמונת כלילית חדה, שטופלו בנוגדי-טסיות.

בסקירה הנוכחית השוו החוקרים את הטיפול במינונים של 2.5 ו-5 מ”ג, פעמיים ביום, להערכת הבדלים באירועים לבביים, הקשר בין דימומים ותמותה, הפסקת טיפול תרופתי וגורמים נוספים.

שיעורי תוצא הסיום העיקרי לתועלת היו דומים עם שני המינונים. שיעורי התמותה עקב אירועים חוזרים היו נמוכים יותר משמעותית עם טיפול במינון 2.5 מ”ג, פעמיים ביום (30.6% לעומת 43.8%, p=0.025) ושיעורי התמותה עקב אוטם לבבי חדש נטו להיות נמוכים יותר עם הטיפול במינונים נמוכים (8.8% לעומת 17.2%, P=0.074).

יתרה מזאת, הסיכון לדימומים פטאליים היה נמוך ב-61% עם טיפול ב-2.5 מ”ג, פעמיים ביום (P=0.044), למרות שההבדל בפועל היה קטן מאחוז.

שיעור הדימומים הדורשים התייחסות רפואית היו נמוכים יותר משמעותית עם מינון של 2.5 מ”ג (12.9% לעומת 16.2%, p<0.001).

החוקרים מסבירים כי יצירת תרומבין ממשיכה לאחר תסמונת כלילית חדה. במקרים אלו, נוגדי-קרישה עשויים להפחית את האירועים האיסכמיים, ובמחקר הנוכחי, מינון של 2.5 מ”ג, פעמיים ביום, בהשוואה למינון של 5 מ”ג, פעמיים ביום, מציעים מאזן טוב יותר מבחינת התועלת והבטיחות.

Am J Cardiol 2013

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה