שני מחקרים נפרדים שפורסמו על-ידי צוות חוקרים מקנדה התמקדו במחלוקת הנוגעת לסיכונים האפשריים להופעת סוכרת חדשה בחולים המטופלים בסוכרת. בעוד שבמחקר אחד הממצאים מספקים מקור להרגעה לקשישים המטופלים בסטטינים, כאשר החוקרים לא מצאו עדויות לסיכון מוגבר לסוכרת בחולים עם תסמונת כלילית חדה, במחקר השני מצאו חוקרים כי סטטינים פוטנטיים יותר, דוגמת Rosuvastatin (קרסטור), Atorvastatin (ליפיטור) ו-Simvastatin, אכן מעלים את הסיכון בהשוואה לטיפול ב-Pravastatin.

במאמר שפורסם בכתב העת Circulation: Cardiovascular Quality and Outcomes, החוקרים הסבירו כי בעוד שההנחיות לטיפול בחולים עם תסמונת כלילית חדה ממליצות על טיפול בסטטינים במינון גבוה, הנתונים המכוונים לסיכון מוגבר לסוכרת עם הטיפול התרופתי עוררו חשש מסוים.

החוקרים בחנו את הנתונים אודות למעלה מ-17,000 חולים בגילאי 65 ומעלה, שאושפזו בשל אוטם לבבי בטורונטו, קנדה, בין השנים 2004-2010. מעט למעלה מ-52% מהחולים עם תסמונת כלילית חדה קיבלו טיפול אינטנסיבי בסטטינים, שהוגדר כטיפול ב-Atorvastatin במינון של 40 מ”ג ומעלה, Rosuvastatin במינון 20 מ”ג ומעלה ו-Simvastatin במינון של 60 מ”ג ומעלה. החוקרים הגדירו טיפול במינון בינוני בנוכחות Atorvastatin במינון נמוך מ-40 מ”ג, Rosuvastatin במינון נמוך מ-20 מ”ג, Simvastatin במינון נמוך מ-60 מ”ג וכל מינון של Fluvastatin, Lovastatin ו-Pravastatin , שניתן ל-48% מהמטופלים.

בסה”כ, 8,540 זוגות תואמים עם סבירות דומה לטיפול במינון אינטנסיבי או מינון בינוני נכללו בסקירה.

חמש שנים לאחר האשפוז בשל תסמונת כלילית חדה, 13.6% מהחולים שקיבלו טיפול אינטנסיבי בסטטינים אובחנו עם סוכרת. לעומת זאת, 13% מהחולים שקיבלו טיפול במינון בינוני אובחנו לראשונה עם סוכרת. ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית. טיפול בסטטינים במינון אינטנסיבי הביא לסיכון נמוך משמעותית לאשפוז חוזר בשל תסמונת כלילית חדה או תמותה, בהשוואה לטיפול במינון בינוני (44.8% לעומת 46.5%, בהתאמה, p=0.04). הירידה בתסמונת כלילית חדה בלבד הייתה גם כן מובהקת סטטיסטית (22.2% לעומת 23.5%, P=0.04), בעוד שההבדל בסיכון לתמותה לאחר חמש שנים לא היה מובהק.

החוקרים טוענים כי ממצאי המחקר מספקים עדות לפיה טיפול אינטנסיבי בסטטינים אינו מצוי בשימוש מספק בקשישים והם מספקים מקור להרגעה לרופאים המטפלים ומעודדים את הבחירה בתכשירים אלו באוכלוסיות המתאימות.

מנגד, מחקר אחר שפורסם בכתב העת BMJ מצא כי קיים סיכון מוגבר לאבחנה חדשה של סוכרת עם טיפול ב-Rosuvastatin, Atorvastatin ו-Simvastatin, בהשוואה לטיפול ב-Pravastatin.

החוקרים הסבירו כי למרות החשש בנוגע לסיכון להופעה חדשה של סוכרת בקרב מטופלים בסטטינים, Pravastatin חריג ולמעשה אף לווה בירידה של 30% בסיכון לסוכרת, בהשוואה לטיפול בפלסבו במחקר WOSCOPS (West of Scotland Coronary Prevention Study).

במהלך תקופה של 14 שנים, החוקרים זיהו ממאגר נתונים מקומי כ-470,000 משתתפים, ללא היסטוריה של סוכרת, שטופלו בסטטינים. מבין אלו, מעט פחות ממחצית טופל בסטטינים במסגרת מניעה ראשונית, בעוד ש-51.7% קיבלו את הטיפול למניעה שניונית. החולים היו מבוגרים יותר עם חציון גיל בתחילת הטיפול שעמד על 73 שנים, ולמעלה ממחציתם היו נשים. Atorvastatin היה התכשיר הנפוץ ביותר בשימוש, שניתן ללמעלה ממחצית מהחולים.

בהשוואה ל-Pravastatin, הטיפול ב-Atorvastatin, Rosuvastatin ו-Simvastatin לווה בעליה של 22%, 18% ו-10% בסיכון להופעה חדשה של סוכרת, בהתאמה. החוקרים לא זיהו סיכון מוגבר עם טיפול ב-Fluvastatin או Lovastatin. לאחר ניתוח לפי תתי-קבוצות התוצאות היו עקביות במדגמים חולים שטופלו במסגרת מניעה ראשונית או שניונית.

כמו כן, זוהה סיכון מוגבר להופעה חדשה של סוכרת בקרב חולים שטופלו בסטטינים במינון בינוני (יחס סיכון של 1.22) ואלו שטופלו בסטטינים במינון גבוה (יחס סיכון של 1.30) בהשוואה למטופלים במינון נמוך. החוקרים מציינים כי הסיכון הקשור בטיפול ב-Rosuvastatin היה תלוי מינון ותלוי במשך הטיפול. הסיכון המוגבר עם Rosuvastatin ירד משמעותית לאחר תקנון למשתנים שונים והפך לחסר מובהקות סטטיסטית לאחר שלקחו בחשבון את מינון הטיפול.

Circ Cardiovasc Qual Outcomes 2013; 6: 315-22

BMJ 2013

לידיעה במדסקייפ