בנשים קיים סיכון גבוה יותר לדימום לאחר צנתור כלילי וממחקר חדש עלה כי באוכלוסיה זו גם נרשמה ירידה אבסולוטית גדולה יותר בסיכון עקב התקנים לסגירת כלי דם, טיפול ב-Bivalirudin, גישה רדיאלית, או שילוב של גישות אלו.
גישות אלו למניעת דימומים היו בעלות יעילות דומה בהפחתת הדימומים בנשים ובגברים במחקר הנוכחי. חשוב מכך, לאור שיעור גבוה יותר של דימומים בנשים לאחר PCI (Percutaneous Coronary Intervention), הירידה האבסולוטית בסיכון לדימום הייתה גבוהה כמעט פי שתיים בנשים, בהשוואה לגברים, בכל הגישות למניעת דימומים.
החוקרים בחנו את הנתונים ממאגר ארצי שכלל למעלה מ-385,000 גברים ולמעלה מ-185,000 נשים שעברו PCI בין השנים 2009-2011. גישות למניעת דימומים שימשו מעט פחות בנשים, בהשוואה לגברים (75.4% לעומת 75.7%).
עם השימוש בגישות למניעת דימומים, בשני המינים חלה ירידה דומה בסיכון לדימומים, עם יחס סיכויים מתוקן של 0.60 בנשים ו-0.62 בגברים.
כפי שדווח בעבר, ללא גישות למניעת דימומים, בנשים שיעור הדימומים הרבה יותר גבוה (12.5% לעומת 6.2%). עם גישות למניעת דימומים, בשני המינים הסיכון האבסולוטי לדימומים היה נמוך יותר, אך הסיכון קטן ב-6.3% בנשים, בהשוואה לירידה של 3.2% בגברים.
בסה”כ, הגישות למניעת דימום שנבחנו במחקר לוו בירידה דומה בסיכון היחסי לדימומים בנשים ובגברים, בהשוואה לסיכון לדימום ללא שימוש בגישות אלו. עם זאת, זוהתה תועלת מעט יותר גדולה לשילוב גישה רדיאלית וטיפול ב-Bivalidurin בנשים; שילוב זה לווה בירידה של 69% בדימומים בנשים ובירידה של 54% בגברים.
החוקרים זיהו גם פרדוקס לפיו הסיכוי לשימוש בגישות למניעת דימומים היה הנמוך ביותר דווקא באוכלוסיית החולים בסיכון הגבוה ביותר לדימומים.
משילוב הממצאים עולה כי הבדלים בין המינים בשיעור הדימומים לאחר PCI אינם נובעים מהבדלים בתועלת של גישות למניעת דימומים. הממצאים מדגישים את חשיבות גישות למניעת דימומים בצנתור כלילי של נשים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!