מתוצאות מחקר RAPID (Rapid Activity of Platelet Inhibitor Drugs Study) להשוואת Ticagrelor (ברילינטה) ו-Prasugrel (אפיאנט) בחולים עם STEMI (ST-segment Elevation Myocardial Infarction) שעברו צנתור כלילי ראשוני, עולה כי Prasugrel אינו נחות בהשוואה ל-Ticagrelor במוחנים של תגובתיות טסיות שיירית, כפי שנמדדה שעתיים לאחר מנת העמסה.

מהמחקר עולה עוד כי נדרשות ארבע שעות להשגת עיכוב יעיל של פעילות הטסיות במרבית החולים, כאשר רק ב-50% מהמטופלים חל עיכוב יעיל בפעילות הטסיות שעתיים לאחר מתן התרופות.

לדברי החוקרים, המשמעות הינה כי מרבית הפרוצדורות להכנסת תומכנים בעורקים האחראיים לאוטם לבבי נערכו ללא עדות פונקוציונאלית להשפעה נוגדת-טסיות משמעותית. במחקר קודם הוכח כי בחלק לא מבוטל של חולים עם תסמונת כלילית חדה לא הושג עיכוב אופטימאלי של פעילות הטסיות, למרות מתן מנת העמסה של Prasugrel וכי לחולים אלו סיכון גבוה יותר לסיבוכים לבביים מג’וריים.

במחקר הפרמקודינאמי נכללו 25 חולים עם STEMI, שעברו PCI Primary עם מתן Bivalirudin, וחולקו באקראי למנת העמסה של Prasugrel (60 מ”ג) ו-25 חולים שחולקו באקראי לטיפול במנת העמסה של Ticagrelor (180 מ”ג).

החוקרים מדווחים כי שעתיים לאחר מתן התרופות, מדדי PRU (Platelet Reactivity Units), שהוגדרו כתוצא העיקרי של המחקר, עמדו על 217 ו-275  מהמטופלים ב-Prasugrel ו-Ticagrelor, בהתאמה. ממצאים אלו ענו על התוצא שהוגדר מראש להוכחת העדר-נחיתות. עם זאת, לאחר שעתיים, ב-44% מהמטופלים ב-Prasugrel ו-60% מאלו שטופלו ב-Ticagrelor תועדה תגובתיות טסיות שיירית גבוהה, שהוגדרה בנוכחות PRU של 240 ומעלה. באלו שטופלו ב-Prasugrel ו-Ticagrelor, הזמן שנדרש להשגת PRU נמוך מ-240 עמד על שלוש שעות וחמש שעות, בהתאמה. השימוש במורפין השפיע משמעותית על פעילות התרופות, ומורפין זוהה כגורם מנבא בלתי-תלוי של פעילות שיירית של הטסיות שעתיים לאחר מתן מנת העמסה (יחס סיכויים של 5.29, p=0.012).

מהנתונים עולה כי קיימת וריאביליות רבה בתגובה לתרופה, רמז לכך שהספיגה במערכת העיכול של מתן פומי של התרופות עשויה להיות מוגבלת או מעוכבת בחולים עם STEMI ממספר סיבות, כולל הפחתת או עיכוב ספיגת תרופות בחולים עם הפרעה המודינאמית, הפעלה אדרנרגית וסיכון גבוה להקאות. בנוסף, גיל מתקדם, משקל גוף מתקדם, שימוש בתרופות מרובות למצבים אחרים.

החוקרים מציינים כי PRU במחקר הנוכחי היו גבוהים יותר מהערכים שתוארו בסקירות קודמות במתנדבים בריאים או בחולים עם מחלת עורקים כלילית יציבה. מרבית החולים עם STEMI נדרשים לכל הפחות לארבע שעות להשגת השפעה משמעותית בעקבות הטיפול התרופתי במנת העמסה של שתי התרופות. החוקרים מאמינים כי הממצאים מדגישים את חלון הזמן המשמעותי לאחר Primary PCI בו חולים רבים מצויים בסיכון גבוה לתרומבוזיס של התומכן.

J Am Coll Cardiol 2013; 61:1601-1606

לידיעה במדסקייפ